קורות חיים

אמא, רבקה גסטהלטר לבית קורץ

אמא נולדה בדצמבר 1898 בעיירה בולחוב שבגליציה המזרחית, אז בשלטון ושייכות פולניה.
אמא היתה בת חמישית במשפחה בה שלושה בנים ושלש בנות.
לאביה היה בית חרושת לעיבוד עורות ואמה היתה עקרת בית. הבית היה מסורתי ליברלי, אביה היה תלמיד חכם ועודד את השכלת ילדיו, לרבות בנות.
בתחילת מלחמת העולם הראשונה נפטר אביה והמשפחה עברה לבירת המחוז- לבוב.
אמא למדה בסמינר למורים לעברית ובסיימה אף לימדה בו. ב- 1922 נישאה לאבי, הם התגוררו עוד מספר שנים בלבוב אך כשנתיים לאחר לידתי קנו אחוזה (אבי היה ממשפחת חקלאים בעלי אחוזות הרבה דורות) ועברו להתגורר בה בכפר ורחרטה, אף הוא בגליציה המזרחית.
הורי היו ציונים מנעוריהם ובשנת 1934 עלינו ארצה על אף המחאות של כל המשפחה שחשבה שהם השתגעו. השנים הראשונות בארץ היו קשות מבחינה כלכלית אבל אמא קבלה הכל ברוח טובה, עבדה קשה (לראשונה בחייה) והשתלבה יפה בחיי התרבות והחברה בחיפה. היא היתה קשורה מאוד למשפחתה וב-1937 נסעה איתי לביקור בפולין. זה היה המפגש האחרון שלה איתם.
על אף היותי בת יחידה מפונקת, אימי מעולם לא התנגדה להפיכתי לקיבוצניקית ויחד עם אבי תמכו בנו ככל יכולתם. עם השנים השתפר מאוד מצבם הכלכלי , הם רכשו דירה על הכרמל והולדת הנכדות השלימה את אשרה. הם רכשו דירה בקבוץ ובילו כאן כל סוף שבוע.
ב-24.1.1964 , ביציאה מהקיבוץ כדי לחזור לחיפה נדרסה אימי בעברה את הכביש ונספתה.
היא קבורה בבית הקברות שלנו.

אמא היתה אישה נמרצת , מהירת מחשבה ומהירה מאוד בכל מעשיה, לפעמים עד כדי פזיזות. היא היתה אישה חמה מאוד לא רק ביחסה לבני משפחה אלא לכל ידידיה ומכריה. ביתה היה פתוח בכל שעה משעות היממה וכל הבא , בין קרובים שגרו בפריפריה ובין מכרים שהגיעו מרחוק, התקבל תמיד ,ללא התראה מראש, בסבר פנים יפות, בארוחה ובמיטה ללינת לילה.
בית הורי היה המרכז החברתי של כל הקרובים והידידים הרבים.
אמא אהבה מאוד לקרא ונהגה לקרא עד השעות הקטנות של הלילה. היא היתה מנויה בספריה העירונית של חיפה וכל ספר חדש שהגיע שמרו לה ובקשו את חוות דעתה עליו.
עברו כבר ארבעים ואחת שנים מאז נהרגה אבל זכרה שמור בליבי ובלב נכדיה שהכירוה.

גסטי.
 
 

קשרי משפחה 

בעלה אורי גסטהלטר 
בתה גסטי פייגין
חמה של זאב פייגין
סבתה של יעל הררי