קורות חייה

לובה (לוצינה) גרינברג, לבית פשיקורסקי.
לובה נולדה בפולין בעירה גרודג'יסק, שהייתה ברובה של יהודים. משפחותינו הכירו זו את זו עוד בילדותינו, וכשבגרנו נפרדו הדרכים.
המשפחה נשארה בפולין, עם עליית הנאציזם ומלחמת העולם השניה ורובם הגדול נספה בשואה. לובה נישאה והצליחה לברוח יחד עם בעלה, לאזורים שבשליטת הרוסים. שם עבדו הגברים, בעבודות של הצבא הסובייטי והנשים נדדו ממקום למקום וברחו מאימות המלחמה. אחרי המלחמה חזרו לפולין, שם נולד יהושע. בעלה של לובה היה חבר במפלגה הקומוניסטית, אבל לובה רצתה לעלות ארצה ולגדל את בנה בישראל. כך עלתה לבד עם בנה לארץ ובשנת 1956 נפגשו שוב דרכינו. שנים רבות גרנו בחולון.
לובה למדה בפולין את מקצוע ריטוש התצלומים, אך בארץ הייתה עקרת בית ולא יצאה לעבוד בחוץ. אביה היה אמן של קישוטי קיר וממנו קבלה את אהבת הציור ואת הכשרון לבטא את שבדמיונה, בעזרת המכחול והעפרון.
לפני כ- 15 שנה, לקתה לובה בשיתוק בצד שמאל ומאז הידרדרה בריאותה והלכה.
ב- 1989 עברנו לקיבוץ. עזרה לנו בכך מאד כלתנו, תקווה ז"ל, שידעה על הקושי הרב שבחיים בעיר, שם הייתי צריך לטפל באישה חולה ולהביא פרנסה הביתה.
בחיי הקיבוץ, לא התערתה לובה ומיעטה להגיע למקומות ציבוריים, אך בכל יום היו באים לקחת אותה למועדון ההורים. שם אהבה מאד להיות ואת רוב זמנה העבירה בציור. את יצירותיה העדיפה להשאיר במועדון או לחלק בין ידידיה.
במשך כל השנים בהן הייתה חולה, התנגדה לובה לקבל תרופות וסירבה לעבור לבית הסיעודי. היא בקשה למות בביתה.
ביום שישי האחרון לקתה בשבץ מוחי. מיד העברנו אותה לבי"ח הלל יפה, שם נפטרה.
בתקופה האחרונה התרגשה לובה מאד, לקראת מסיבת בר-מצווה של נכדתה הצעירה, רינת, וקיוותה מאד שתזכה להשתתף בשמחה זו. לצערנו לא זכתה לכך.

יהי זכרה ברוך.



קשרי משפחה

אשתו של בנימין גרינברג
חמה של תקווה קורלצ'וק