שולמית דוידסקו - סיפור חיים
שולה נולדה בשנת 1932 ברחובות, ילדה חמישית בין שישה ילדים.
בגיל 17 הגיעה לחברת הנוער בקיבוץ בית השיטה ושם עבדה במרפאה, בעזרה לאחות הראשית.
בשנת 1951 התגייסה שולה עם כל הגרעין לנח"ל, ושרתה כאחות בתל השומר.
במהלך השירות הגיעה למעגן מיכאל עם חברים נוספים מהגרעין שהתחיל בבית השיטה, ביניהם דני.
בשנת 1953 התחתנו שולה ודני, והקימו במעגן מיכאל בית לתפארת.
יהי זכרה ברוך.
--------------------------------------------------------------------------------
לסבתא / איתמר
אומרים, כשהאדם נולד הוא בוכה והעולם צוחק,
כשהוא נפטר אנחנו בוכים והוא טוב לו.
סבתא, כל זמן שהיית איתנו דאגת תמיד שלכולם יהיה טוב שלא יחסר משהו למישהו.
השקעת תמיד את כולך באחרים, והיית דוגמא לאהבה ונתינה.
ועכשיו כשהלכת, אנחנו בוכים ואת יושבת לבטח בגן עדן, בשלווה.
עוד לא עיכלנו את זה שלא נראה אותך יותר,
שלא נראה יותר את העיניים נפערות בשמחה כשבאנו לבקר,
שאת לא איתנו יותר, אבל כבר מתגעגעים, מאד.
נוחי בשלום ובשלווה על משכבך.
אוהב מאד ומתגעגע,
איתמר.
--------------------------------------------------------------------------------
אמא יקרה / הילה
קשה לכתוב כמה מילים על אשה גדולה.
רעיה, אמא, סבתא, חברה.
היית אמא עבור כל כך הרבה אנשים, משפחה גדולה שביחד עם אבא גידלתם לתפארת, חברות מדהימות שהלכו איתך עוד מתקופת חברת הנוער, ואנשים רבים שאימצת ואספת בין כנפייך לאורך השנים.
התקופה האחרונה היתה קשה לכולנו.
כל כך רציתי לשמוע אותך, והמילים לא יצאו.
רק העיניים והידיים אמרו הכל.
נוחי בשלום עכשיו,
מתגעגעת, הילה.
--------------------------------------------------------------------------------
לסבתא / ליאור
סבתא,
תודה שלימדת אותי
מה זאת אהבה בלי תנאים
בחום נתינה ופשטות אין סופיים.
תודה שזכיתי
שתהיי חלק מחיי.
זכיתי להיות הנכדה של סבתא שולה.
--------------------------------------------------------------------------------
סבתא יקרה שלנו / הספד של הנכדים
אנחנו כבר מתגעגעים, את כל כך חסרה לנו.
היית סבתא למופת, מלאת חיים ושמחה.
היית איתנו קופצת, רוקדת, משחקת וצוחקת
וזאת התמונה שאנו נשמור ממך.
היית סבתא לתפארת,
אבל חשוב שבתוך הלב כולנו נזכור אותך,
כל הנכדים יודעים שתישמרי עלינו שם למעלה.
תודה על הלחם המטוגן - הוא היה נפלא!
אהבה לא חסכת, טיפלת ופינקת אותנו כל הזמן.
את תמיד תהיי בלבבותינו ובחלומותינו.
אוהבים,
הנכדים: שלי,יוני, שי, דנה, איתי ויאיר.
--------------------------------------------------------------------------------
נזכר תמיד... ממועדון הורים
שולה יקרה,
אולי עכשיו
תנוחי לך באור כוכב,
תשמרי על דני מלמעלה
כשנשמתך ממשיכה לה הלאה.
את נשמתך יפת התואר
ואת ליבך מלא הזוהר
וגם נעיד שהיית כאן,
והשארת את חותמך.
מחברייך במועדון הורים.
--------------------------------------------------------------------------------
שולה יקרה שלי / נחמה רוטנשטיין
לפני שנים רבות (בגיל 19), הגעתי לקיבוץ ללא הוריי לחברת הנוער "אלמוג". במקלחת הציבורית (כיום הכביסונית) פגשתי אישה מקסימה ולבבית. התפתחה בינינו שיחה, חוקרת ושואלת אודותיי ומשנתברר לה שבאתי לחברת הנוער, מזדרזת להזמין אותי לביתה, כאילו אנו מכירות שנים... ומאז אני שם!!!
תמיד חשבתי שנדרש היה אומץ רב להחליט פתאום לאמץ ילד, בגיל צעיר יחסית, אני חושבת שהיית בת 29 ומטופלת בילדים רכים.
הייתי לך כבת ואת לי כאם. קיבלתי בביתך אהבה ונתינה ללא גבול, וכך גם היית כלפי הרבה אנשים בקהילה, דואגת תמיד שלא יחסר!
ובינינו התפתחו יחסים עמוקים ונפלאים.
לימים הקמתי משפחה משלי ואת סבתא גם של ילדיי. אני זכיתי בך אמא – השפעת רבות על חיי לאורך כל השנים ולמדתי המון בזכותך. כל דבר שנקרה בחיי, היית ראשונה לדעת. תהיי חסרה לי מאוד.
נוחי לך בשלום.
שלך אוהבת, נחמה.
--------------------------------------------------------------------------------
עצוב לי .. שרה
שולה חברתי האהובה, האחת והיחידה,
אומרים, כל אדם הוא עולם ומלואו. את. את המלואו, חילקת לכולם ולעצמך השארת מעט מאוד, אם בכלל.
שישים שנה נמשכה חברותנו, חברות אמת. ידענו לכבד אחת את השנייה, גם כשדעותינו היו שונות. ידענו שתינו לתמוך כשצריך, וגם ידענו לא לומר את מה שחושבים, כאשר זה לא מועיל.
רגעים נפלאים היו לשתינו כאשר הפעלנו את חוש ההומור. אז היו צחוקים, שגם הסובבים נהנו.
שולה אהובתי: אם נשים על משקל את תרומתך לכלל, ומדובר בחיי היום יום, אז אין משקלות כנגד. תמיד היית מוכנה לתת ולתת ולא חיכית להחזר. זו את, שולה. זו שבבתינו שמות החיבה היו שולי, שולינקה, שולמית ועוד.
גם כשחלית והיית מוגבלת המשכת לתת ובמעט שיכולת עשית עוגיות לכל השכנים. בבית החולים, בעדינות שלך, כבשת את לב הצוות והם הוקירו וכיבדו אותך. היית יוצאת דופן בין כל החולים.
קיבלת את הדין וכל זה כאשר את סובלת סבל ללא נשוא ולא יכולנו לעזור לך. רצינו ולא יכולנו.
רצית כל כך שיהיה לך בית מרווח, שתוכלי לקבל את כל המשפחה. והנה הבית מרווח ואת אינך ולא הספקת ליהנות.
שלום לך שולה אהובתי
יותר לא נתראה
לא נספר סיפורים
לא שמחים ולא עצובים
נפער בור ללא מכסה
עצוב לי.
שרה.
קשרי משפחה
בתה דגנית דוידסקו חן