אודות אורית

אורית - נערה שנתברכה בכל כך הרבה תכונות וכשרונות. שהספיקה בחייה הקצרים לטעום ולנסות כל כך הרבה למרות שהיתה רק בתחילת דרכה. מימי ילדותה, בלטו בה תכונות רבות שעוצמתן הלכה וגברה עם השנים והן אפיינו אותה לאורך כל הדרך. אך יותר מכל ניחנה ביכולת נדירה של התבוננות. היא ראתה לתוכו של העולם. כל חושיה היו דרוכים והיא ידעה להפנים את סביבתה, את המראות והקולות, הצלילים והאורות, הריחות והטעמים. וכמו מכונת תרגום מופלאה היתה מעבירה אלינו את כל חוויותיה אשר גמעה בחושיה, והכל בשפה ברורה, מובנת, צבעונית ורגישה, בתיאור קולח וקולע.
אורית היתה כמו נחשול אדיר של יצירה. מאז ששלטה בתנועותיה היא ציירה וחגגה עם כל גוש חומר וצבע שאחזו ידיה. ידי הפלא שלה, עיניה החוקרות ורואות כל דקות של צבע, כל משחק של אור וצל, בראו ללא הרף אין סוף עולמות. אוקיינוס של יצירות זרם מקצות אצבעותיה, החל בשלל התכשיטים שעיצבה וכלה בפסלים, ברישומים ובציורים. וכל מעשה הבריאה הזה בא במין קלות, כשחדוות היצירה שלטה בה ובכל מעשיה.
אורית גדלה במשפחה כשהיא מוקפת אהבה ואוהבת, נושא לחיקוי ולהערצה והבית היה תמיד מלא אותה בצחוקה, בנגינתה, בבישוליה, בנוכחותה ובחסרונה.
אורית - נערה שנעשתה חיילת, יצאה בלא מעט חששות ועצב מהמולת חיי הקיבוץ אל אפרוריות השרות הצבאי, ומהר מאוד מצאה איך ניתן לשלב את הטוב שבשני העולמות. לצבא הנוקשה והמסודר אליו נקלעה הביאה את כל עוצמת חושיה, את צבעוניותה הבלתי מתפשרת, את מקורות האור שלה ואת הווייתה הקיבוצית.
אורית שבגרה והייתה לחיילת ולקצינה, השקיעה את כל כולה בעשייה, וסביבתה החדשה גמלה לה והרעיפה עליה חום, אהבה והרבה הרבה הערכה.
אורית - נערה נבונה, מלאת רגשות וצמאת חיים, ניסתה להקיף ולחבוק עולמות אין קץ. היא גמעה בלא הפוגה ובהתלהבות מהחיים הסוערים סביבה. תמיד מוקפת חברים, תמיד עליזה ושמחה, תמיד רגשנית, חייכנית, ותמיד תמיד בעניינים, מעורה בכל הסובב אותה. שותפה בכל מאודה בעצב ובשמחה, ביגונות ובמצהלות. אורית היתה תמיד כשצריך.
כשנה לפני שנהרגה, התוודעה אורית אל מוות כמו שלה. לחברתה כרמל שאיבדה את חברתה בתאונה כתבה :

כרמלי -
לפעמים, גם כשאת חושבת
שאף אחד לא שומע -
מישהו יקשיב לך.
וגם אם את חושבת שאין אף אחד שיודע, יהיה מישהו שירגיש אותך.
וגם אם תרגישי לבד,
תדעי שהיא נושמת איתך
ואם תרגישי ששכחת,
תדעי, שאת עדיין זוכרת.
תדעי, שתמיד תזכרי
שהיא היתה שלך.
וכל עוד תמשיכי הלאה,
הלב שלה יהיה בך.
וכל עוד תאהבי,
יהיו החיים - לך.

אורית שלנו - אנחנו אוהבים, זוכרים, ממשיכים ומרגישים אותך תמיד ולא פוסקים מלהתגעגע.
יהי זכרך ברוך.
 
_________________________________________________

לאורית

ריתי אהובה שלנו,
עשר שנים בלעדייך וכל שנותר לנו הוא לשמור ולנצור את כל מה שהיית ולהזכיר אותך כמה שרק נוכל.
וכמו שכתבת:
"אין יותר קשים מזכרונות,
אש העבר כלואה ברגע,
שורפת את העתיד,
משאירה חלל כל כך גדול מאחריה".
מתוך כל העושר שיצרת וכתבת אנחנו מביאים כאן מעט כדי לשתף בו גם את צבור הגולשים באתר הזכרון.
אוהבים ומתגעגעים
אמאבא, עינת וספי

_________________________________________________

יש מקום בו עכשיו השמש שוקעת,
יש מקום בו עכשיו מישהו הולך לישון
בלב שהתרוקן מצער,
בלב מלא ברוגע,
בלב שלא יודע מלחמות.

יש מקום בו עכשיו השמש יורדת,
יש מקום בו עכשיו אנשים מטיילים על החוף
בלב שהתרוקן מפחד,
בלב שלא יודע אכזבות.

יש מקום בו עכשיו השמש רק זורחת
על אנשים יודעי כאב ספוגי קרבות,
עם לב מלא כאב,
לב שהתרוקן ונשאר,
בלב אשר יודע רק דמעות.

________________________________________________

מתוך יומן המסע לפולין:

אלהים, תגיד לי,
איפה מקבלים חירות?
או שלא מחלקים בחינם,
ומה המחיר, למרות
שאני מוכן לשלם כל פרוטה.

אלוהים, תגיד לי
איפה עומדים בתור לאהבה?
או שצריך לחפש בעצמי,
ואיך זה נראה, למרות
שאני חושב שפעם כבר ראיתי.

אלוהים, תגיד לי
איפה היית,
כשהרמתי את ראשי לשמיים
והרגשתי שאתה לא שם, למרות
שאני חושב שאתה קיים?

________________________________________________

לג'וי

(הדוד של אורית, טייס שנהרג בתאונת מטוס,
כשאורית היתה בת חצי שנה)

את הפרח שקטפתי
הנחתי על קברך
ואתה נקטפת
ואני לא הכרתי אותך.
פרחים, כך אומרים,
מסמלים את החיים,את הנעורים והשמחה
שנלקחו ממך.
לכן, קח את הפרח
שהבאתי לך
ויהיו נעוריי ושמחת חיי-
גם שלך.

29.2.92

_______________________________________________

עוזיא,

מכתב שיהיה קצת כבד ופילוסופי אבל אני רוצה להגיד כל מיני דברים, ואתה רחוק, אז צריך לכתוב.
אתמול הלך לאבוד בקבוץ שדות ים ילד בן 5. זה היה אתמול בבקר וכבר אז התחילו לחפש ולא מצאו. הבקר נסענו כולנו, מחזורי י' - י"ב לעזור בחיפושים. דובר על חטיפה ואולי הריגה, אבל לא היה ברור. חשבו גם שיכול להיות שנסחף בשטפונות. כל היום חיפשנו. כל הקיבוץ, מסביב, בדיונות, מהחוף עד הכביש, מאור עקיבא עד חדרה. בשתיים חזרנו הביתה מאוד מדוכאים. לא מצאו כלום. היו כל כך הרבה שוטרים וחיילים ומתנדבים ועוד שני בתי ספר חוץ מאיתנו, אבל פשוט כלום.
חזרנו לכאן, ובחדשות מאוחר יותר שמענו שמצאו את הגופה שלו באיזה בור ליד הרפת בשדות - ים. הוא נפל לשם ופשוט טבע. (הספור הוא שהוא רץ לאבא שלו - לעבודה. זאת אומרת - פשוט ברח מהגן כדי ללכת לאבא שלו שעובד בנגריה או משהו כזה). וחשבתי הרבה, וזה נורא מדכא, והמחשבה הכי מדכאת שעלתה לי בראש, שפשוט אנחנו לא בטוחים בשום מקום. נכון שאי אפשר לחיות וכל הזמן להגיד "מה יקרה אם?.../ ומה יקרה אם?... אבל מה שנורא זה, שזה לא דברים שקורים רק לאחרים, זה דברים שקורים גם לך, לכולם. זה העולם. ואם ילד יכול ללכת לאיבוד ולמות בקיבוץ שלו - המוגן שלו, החממה שלו, הבית שלו, אז מה יקרה לנו מחוץ לבית?! מחוץ לחממה?! אני כל כך צריכה לראות אותך ולדעת שאתה בסדר... רוצה שניפגש ונתחבק...
מתגעגעת ותוהה על דרכי העולם המוזרות
שלך, אוהבת,
אורית

________________________________________________

במקום בו נגמר הידע - שם מתחילה האמונה,
במקום בו נגמרת המציאות- שם מתחיל החלום,
במקום בו נגמר הפחד - שם מתחילה התקווה
ואני עוד מפחדת.

כשנגמרו החיים אתך, התחילו החיים בלעדיך,
כשנגמרו המילים, התחילה השתיקה,
אך נגמרו הדמעות והחיוך עוד לא הגיע,
אני עוד מפחדת.

________________________________________________

יש אומרים שהחיים הם כמו הרוח,
לפעמים מלטף ורק לפעמים,
לפעמים סוער ועצוב
אך כמו הרוח הם חולפים לבלי שוב.

יש אומרים שהחיים הם כמו המים,
זורמים למרות כל המכשולים,
משמעותם תימצא בעומקם הכחול
ולבסוף יתנפצו בשתיקה אל החול.

יש אומרים שהחיים הם כמו האדמה,
במקומות קשה, יבשה וסדוקה,
במקומות רכה ואימהית
לפעמים עד כדי שנהפכת טובענית.

יש אומרים שהחיים הם כמו האש,
מלא חושניות וכח כובש,
מלא תשוקה, ידידות, מחמם את הלב
עד ששורף את הכל בכאב.

ובעצם החיים הם הכל.
כמו הרוח, המים, הים והחול,
כמו האש, האדמה, המרחב הגדול,
הם היו תמיד ותמיד ימשיכו להיות
מלאים חלומות, מציאות ותקוות.
חיים שכל אדם לעצמו, בהם ימצא את אושרו,
חייו, אהבותיו, תקוותיו ומותו.

________________________________________________

אדם.

אדם לעולמים
נולד לבד
ומת לבד
ומשאיר אחריו רק דבר אחד -
זכרונות.
זכרונות לעולמים
נחווים לבד,
ונשכחים לבד,
ואינם משאירים אחריהם אף אחד. 

________________________________________________

קשרי משפחה 

נכדתו של  מתתיהו אלוני 
נכדתה של  שרה אלוני 
אחיינית של  יוסף הירש ג'ואי