קורות חייו

נולד בגרמניה בשנת 1927. בגיל 5 עלה ארצה עם הוריו (לפני המלחמה). למד בבי"ס בגדרה, ולאחר מכן, הלך לחברת נוער ביגור, נוער ב' ומשם הם הלכו לעין גב.
ב- 1958, כשתמר הגיעה לקיבוץ, הכירו ואחרי שנה נישאו.
אהב את הים, עבד בדייג, ובכלל נהנה מכל עבודה בה היה יכול להיות עצמאי.
תמיד מוכן לעזור, כהרגלו - בשקט.
פעם כשרציתי לעזוב, בטענה שהוריו מבוססים וידענו שנוכל לחיות טוב בעיר, ולי היה קשה להסתגל לחיי הקיבוץ, אליהו אמר לי "את רוצה שנצא אז נצא, אנחנו יכולים להרוויח כסף טוב, לנסוע לחו"ל, אבל אם את רוצה שגם אני אהיה מאושר, לא אוכל חיות בשום מקום אחר. להוציא אותי מהקיבוץ, זה כמו לעקור עץ שנותן פרי, ולהעמיד אותו על הכביש".
לו היה אליהו בחיים, הוא היה מתנגד לכל הכתוב כאן, כיוון ששנא שדיברו בשבחו, הוא פשוט אהב לעשות הכל בשקט...
אליהו היה אבא נהדר!, "האמא המשוגעת של המשפחה", כמו שנהגו לומר עליו, אהב את בנותיו ונתן להן הרבה. למרות גילן הצעיר במותו, עד היום הן זוכרות אותו לטובה - כאבא שהיה משחק משחקים, מספר סיפורים מאוד מעניינים ובכלל כאבא טוב.
היה בן אדם שקט, צנוע, חכם ובעל חוש הומור מצוין. הדייקנות, הסדר, והלויאליות, היו העקרונות החשובים ביותר אצלו. אהב את ביתו וקיבוצו מאוד.
כמו שהיה אב מסור, כן היה גם בן מסור להוריו, תמיד שמר על קשר אתם, גם אם לפעמים הדבר היה קשה.
על כל מתנה קטנה שקיבלתי, היו וויכוחים סוערים, הוא התנגד עקרונית לחיות חיי מותרות.
לא פעם נדמה לי שאני שומעת אותו אומר לי, "לא על קיבוץ כזה חשבתי".
אליהו זה - באמצע סרט מתח, פתאום זורק בדיחה וכל אולם הקולנוע צוחק.
אליהו זה - פשטות וצניעות.
אליהו זה - כמו שאמרתי כבר קודם - אב למופת!.
זכור לי כשחזר פעם ממילואים (במלחמת יום הכיפורים), הוא אמר: "אנחנו מוכרחים להשיג שלום, חייבת להיות דרך אחרת, חוץ ממלחמה, אי אפשר להמשיך ככה לתמיד".
עבודתו האחרונה, הייתה באמבר - משקי עמק חפר. במהלך עבודתו שם, לקה בהתקף לב, אושפז בהלל יפה, ולאחר מספר ימים נפטר בערב ראש השנה 24.9.1976
אבא חי בזיכרוננו עד היום. לעתים נדמה שיש רק לפתוח את הדלת, והוא כבר יכנס בה. וככזה נזכור אותו תמיד.

יהי זכרו ברוך.