שיר לזכרו
בחרתי לצרף לך את שירו של איתן נחמיאס –
"עצום את עיניך אחי"
מיקו
עצום את עיניך אחי
הסתתר מאור שמש שרופה
דמיין את המקום היפה בעולם
לברוח אליו מנוף הארץ הרעה
דמיין את גוף האשה שמעולם לא השגת
טעם התבלינים שמעולם לא ניסית
לפני שנרד מהרכבת לחיפה
בצלצול מסילות
נשק את פי אחותך הדואגת בשקט
אין צורך שתספר לי לאן ברחת מכאביך
--------------------------------------------------------------------------------
"לתת את הנשמה ואת הלב, לתת כשאתה אוהב"
ליוסי
רק בן 38 וכבר נגמרו חייך.
את המכתב הזה כל כך קשה לנו לכתוב, אנחנו מרגישים כאב וסבל, הידיים שלנו רועדות והראש מתפוצץ.
כשתי אחיות ראשונות במשפחה, כל כך רצינו אח קטן... אני זוכרת מתי אמא סיפרה לנו על קיומך. אבא היה בהפלגה עם כתת דוגית ליוון ואנחנו שלושתנו שכבנו בערב קיצי על הדשא של כתת "שחפית" לפני ההשכבה, אמא סיפרה שהיא בהריון.
שמונה שנים וחצי אחרי יעל, הגעת לשמחתנו הגדולה, והגדלת את משפחתנו. אחרי שנתיים וחצי הצטרף גם יוחנן. גדלת והיית לגבר. עם השנים התרחקנו גיאוגרפית ואתה כל כך סגור ומקמץ במלים. כל כך קשה להגיע אליך... אבל אהבנו לדבר ולהשוות את הבוץ הקיבוצי בפגישות המשפחתיות.
כשאבא חלה, תמיד היית שם לעזור לאמא. היית מגיע לבית ההורים, לא מדבר הרבה, אבל תמיד נמצא שם כשצריך.
יותר מאוחר, כשגם אמא חלתה, התגייסת וטיפלת גם בה. היא סיפרה בימיה האחרונים איך אתה מגיע כל ערב אחרי העבודה ויוצא איתה החוצה מהבית הסיעודי לעשן ביחד.
עם כל גודלך, היית כזה טוב לב ועדין, כל כך שקט ונדיב.
כל מי שפגש אותך והכיר אותך, התאהב בך, בטוב לבך, בשלוותך וביכולת שלך לנתח מצבים.
בכולנו טיפלת ורק את עצמך שכחת.
התמונה בה הצוות הרפואי מנסה להחיות אותך, לעולם לא תצא לנו מהראש.
עכשיו, כבר לא יהיה למעין את מי להזמין לארוחת ערב ביום שישי.
מספר הטלפון היחידי שהיא מכירה הוא המספר שלך... עכשיו כבר לא נוכל ללכת למזכירות אחרי הגן והגנון ולאכול עוגיות, לשתות שוקו ולשחק ב-30 החותמות שיש לך במגירה העליונה.
בעוד 10 ימים היינו אמורים לטוס ביחד לארגנטינה. עופר בורובסקי, שחזר משם לאחרונה אמר, שלפרות בארגנטינה יש שבועיים להתאושש בין הביקור שלו לביקור שלך. עכשיו, הפרות בארגנטינה נושמות לרווחה, ולנו בלב נשארה רק מועקה.
למה זה קורה דווקא לאנשים כל כך טובים? למה הרמת ידיים כל כך מהר? לפחות הלכת אחרי אבא ואמא וחסכת מהם את הסבל הנורא הזה. עכשיו תוכל להיות איתם.
המשפחה
--------------------------------------------------------------------------------
למה דווקא עכשיו???? / מאי ניר
למה נפטרת דווקא עכשיו??
למה אלוהים לא מקשיב לי?
יוסי, אני לא יכולה ככה להיפרד ממך, לא יכולה!
כששמעתי שיש לך התקף לב, חשבתי וקיוויתי שזה יהיה האחרון אבל לא התכוונתי לזה.
כששמעתי את זה שאתה כבר לא איתנו רצתי לאמא וחיבקתי אותה. הרגשתי משהו רטוב. הסתכלתי על אמא וראיתי אותה בוכה.
זה לא נתפס. עומד להיות לי יום ההולדת הגרוע ביותר כי אתה לא תהיה שם. ובשנה הבאה במרץ אני שוב אחגוג יום הולדת עם חברי כשאני יודעת שברגע שתיגמר היום הולדת, תיגמר השמחה והבכי יתחיל מחדש כשנעלה לקבר שלך.
אני שוכבת עכשיו במיטה ובקושי כותבת כי הדמעות מציפות לי את העיניים. אני מתפללת שאתה תהייה האחרון שתמות ב-30 שנה הקרובות, עד שאני אהיה מספיק מבוגרת כדי לעכל את המוות. מקווה שאתה שומע אותי זועקת לך.
ומקווה שאלוהים מבין אותי ואת כל מי שקיים עלי אדמות.
מאי ניר, אחיינית (בת 10)
--------------------------------------------------------------------------------
יוסי יעקב / רפי יעקב
באת להצטרף לקורט ולמרטה, סבא וסבתא, ולמרים ושאול, הוריך באדמתה הטובה של מעגן מיכאל.
כאשר קורט ומרטה התחתנו בגרמניה ב-1923, לא היה היטלר, לא היו נאצים, והציונות היתה רעיון יפה, ערטילאי, שלא חשבו להגשים אותו אישית. גם אלו שהיו בבלאו-וויס, כמו הורינו, לא ממש חשבו על הגשמה אישית. אבל הנאצים לא עזבו אותם בשלום, והמשפחה הגיעה לפלסטינה. ומה היום? שני הורינו העמידו 3 צאצאים, ותשעה נכדים. כולם בארץ, כולם בונים את הארץ, כולם העמידו צאצאים וכולם לועגים לנאצים שרצו להשמיד אותם.
יוסי, מעט הכרנו אותך, אך הרבה שמענו עליך. אמרו לנו בשבחך גם בלי לדעת את הקשר המשפחתי. היית גזבר, אך היית ההפך מפקיד ביורוקרטי ונוקשה ביחסיך עם בני אדם. גם ראינו אותך מטפל קודם באביך החולה, שאול, ואחר כך באמך מרים. ברגישות, ובנועם והקלת עליהם את ימיהם האחרונים. והישגיך בלימודים ובחקלאות ידועים. אבל, בעיקר היית בן אדם, ואין רבים היום במקומותינו.
ינעמו לך רגבי אדמתה של מעגן מיכאל – ותנוח על משכבך עדן.
רפי יעקב (אח של פומל ושאול)
--------------------------------------------------------------------------------
יוסי, בן יקר! / לאה דנא
רק מבט חפוז, חיוך... או בעצם, חצי חיוך, מבוייש מעט, החלפת איתי בדרך כלל, כשנפגשנו בשבילי הקיבוץ או בחדר האוכל. לא יותר מזה. במשך השנים לא שוחחנו הרבה...
ובאירועים המשפחתיים אפילו הקשים, שפקדו אותך, לא החלפנו הרבה מילים...
אני קשורה אליך בזכות האהבה הגדולה שהיתה בינינו בשלוש השנים הראשונות בחייך, כשהייתי המטפלת שלך בפעוטון...
היום, לצערנו, נראה שאף אחד לא יכול לזכור טוב ממני ולספר איזה פעוט מקסים היית! כמה אושר הבאת אז, וגם אחר כך, להוריך! כמה דיברתי איתם עליך אז, והשתעשענו מחוכמותיך... כי כבר אז בלטו לפחות שתיים מתכונותיך: חוכמה וחוש הומור! מאוחר יותר, כל פעם שבלטת במיוחד באיזו הופעה, אם בבר-מצווה או אירוע אחר, מרים היתה אומרת שאת החוש לדרמה ירשת ממני...
במשך השנים, ליוויתי את התפתחותך, במיוחד דרך ההורים... לאחרונה, הייתי גאה בהצלחתך! אהבתי לפגוש אותך בתפקידך כגזבר... ובכלל, אהבתי אותך, יוסי!
תמיד אזכור אותך כאילו היית קצת גם שלי... אני כואבת... מחבקת חזק את יוחיק, גם הוא פעוט יקר שלי, את הבנות והמשפחה כולה.
לאה דנא
--------------------------------------------------------------------------------
יוסי ילד שלי מוצלח... / תמר לוי
אתה שהיית הכי הכי
הכי נינוח
הכי איטי
הכי מפוזר
הכי ביישן, צנוע וענו
והכי הכי, הכי חכם בכיתה –
חשיבתך המתמטית השיגה את טובי המורות, ואם לא צלחה תשובתך היה זה בגלל איבוד סיפרה או שתיים...
ידעת כבוגר לנווט דרכך ולמצות כישוריך,
בהקשבה סובלנית למתרחש, ובצניעות האופיינית לך תרמת את אמירתך החכמה והשקולה לכל עניין שהתבקשת.
בזכות השכל הישר והענווה, נסללה בפניך הדרך אל עמדות המפתח בקיבוץ, ואתה הצלחת בגדול!
יוסי, היית רק בתחילת הקריירה והכל ברגע נגדע ונקטע,
השארת אותנו בוכים ודוממים, ולא מאמינים.
אהבתי אותך מאוד,
אני (תמר), שליוותה אותך,
מסוף הגן ועד הבגרות...
(תמר לוי).
--------------------------------------------------------------------------------
יוסי / נמרוד בהרב
ישבנו עם יוחנן ודזירה במסיבת פורים ודזי התקשרה אליך לנייד כדי לעזור לך לאתר את השולחן שלנו. בנוסף לשמחה על כך שהנה אתה בא לשבת איתנו התחמם לבי מלראות שוב איך דזי, שבאה מהצד השני של העולם הצליחה להגיע אליך, לחדור את השריון, ולקרב אותך אל עצמך ואלינו, משימה שאנחנו, שגדלנו וחיינו אתך כל השנים לא צלחנו בה, ככה זה עם הדרום אמריקאיות - כל כך מרגש היה לראות ממרפסת ביתנו, איך בניתם לכם ביחד תא משפחתי חם עם האחיות הגדולות הגר ויעל, שהיו באות לבקר והאחיניות, שאהבו כל כך את דוד יוסי – בהמשך הערב ישבנו, שתינו, צחקנו והתווכחנו כמו תמיד. עד שפאולה משכה אותי מהשולחן בטענה שזה פורים ולא עוד ארוחה בחדר האוכל.
מאז הערב הנורא הזה אני רק חושב על אותם רגעים ורוצה לחזור אליהם כדי לומר את מה שהייתי אומר לך לו ידעתי שאלו הרגעים האחרונים. לומר לך כמה אני אוהב אותך, את חוכמתך, את יושרך האין סופי, את חוש ההומור המיוחד שלך. לומר לך עד כמה נעמו לי הפגישות אתך בארוחות בחדר האוכל, גם כאשר היינו גולשים לעוד וויכוח חסר תכלית. אני זוכר את הנסיעות המשותפות לטכניון, את הסיפור שלך ושל יורם על הקרנף שרדף אחריכם בנפל כאשר לכל אחד מכם גרסה שונה לגבי מי ברח יותר מהר. אני זוכר שבדרך לשיעור הראשון בפיזיקה שאלתי אותך מה לומדים בפיזיקה ואתה ענית שממה שזכור לך מבית הספר מדובר בכל מיני גופים שמסתובבים, עם הסמך-שין המיוחדת שלך. וכאשר היית לגזבר הייתי פוגש אותך מדי פעם בארבע אחר הצהריים כאשר הייתי בא לקחת את הילדים ואתה יצאת לעשן. בראותי אותך שם בפתח המזכירות היתה ממלאת את ליבי תחושת בטחון על כך שאנחנו מופקדים בידיך החכמות והישרות וגם שמחה על הצלחתך המקצועית.
באותו ערב, ליד השולחן, שאלתי אם למישהו יש סיגריה ואתה הוצאת את קופסת הנובלס מהכיס, ולמרות שהיתה בה רק סיגריה אחת אחרונה נתת לי ללא היסוס. סיגריה אחרונה זו סימלה כל כך את נדיבותך, אך מה נורא, סימלה גם את הרגעים האחרונים שלך איתנו.
יוסי, הליכתך מאיתנו בצורה כל כך פתאומית משאירה אותנו המומים וכואבים ומתקשים לנחם ולהתנחם. היית אדם מקסים, צנוע וישר דרך וכך נזכור אותך תמיד.
נמרוד בהרב
--------------------------------------------------------------------------------
פרידה / מיקו אבן טוב
המילים חונקות את הגרון
הדמעות צורבות את הלחיים
יוסי, לא זמן רב אנו מכירים באמת, תמיד היית האח הצעיר של הגר בת כיתתי או לכל היותר הכח העולה בממלכת האבוקדו, למזלי יצא לנו לעבוד זה לצד זה במזכירות. אני מציין כי למזלי, מפני שזכיתי להכיר גם את מוחך אך בעיקר את ליבך, אותו לב שבגד בך (ובנו) בעצם לא בגד כי אם קרס, קרס מהדרישות הרבות שהצבת בפניו, לא די שהיה צריך לספק את צרכיך ומאוייך, דרשת ממנו גם לתת מטובו לכולם.
בזיכרוני ישאר לעד הפתיח הרגיל שלך, הן במזכירות והן בועדת משכורות "אין לי בעיה לתת אבל בואו לא נתבלבל", אצלך היה ברור שלא מדובר במניפולציה של הפוך על הפוך, הרי תמיד היו ליבך ולשונך כאחד, ולמרות שלכאורה היית אמור לנהל את מערכות הפיננסים וקשרי החוץ שלהן, להט דיבורך ואודם פניך בשעה שנדרשת ל"עניני הממלכה" לא הותירו ספק עד כמה אנחנו הקיבוץ במהות החברתית שלו חשובים לך, וככזה היית לנו, חשוב הרבה מעבר לתפקידך הרשמי.
ומצאתי בך גם בן שיחה לתחביב היין (ולא רק לשיחה) אפילו יצא לנו לבלות יום משותף של עבודה ביקב, שם הבנתי איזה ויתור עשית בבואך לעבודת המשרד, ועד כמה חסר לך לגעת "בדבר האמיתי", בתוצרת האדמה.
אדם צנוע היית יוסי אך לא סגפן, לשמחתי יצא לי
אי אלו פעמים לחלוק איתך גם רגעים אלו של הנאה ופינוק, ואותם אנצור לעתיד.
נפלאה מסירותך לנוף מולדתך ואהבתך את המקום תחסר לי מאוד יוסי.
באהבה וגעגוע מחברך לעבודה מיקו. (מיקו בחר לצרף שיר שמפורסם בדף הראשי).
--------------------------------------------------------------------------------
יוסי / גלעד אגמון
שנים שאנו חיים באותו הקיבוץ, אולם עד שנכנסת לתפקיד הגזבר לפני כשנה וחצי לא ממש הכרתי אותך.
גם בתקופה בה ישבנו שנינו בהנהלת החקלאות, אני כנציג ענפי המים ואתה כנציג ענפי השדה, לא נחשפתי לאדם המדהים אותו גיליתי בהמשך.
בדרך כלל שתקת בדיונים. אתה מסוג האנשים שמדבר רק כאשר יש לך באמת מה לומר, וגם אז, אינך קופץ בראש וממתין בצנעה עד שמבקש את רשות הדיבור.
הופעתך החיצונית היתה מטעה. הלבוש הזרוק, השיער הארוך, עודף המשקל. ידעתי שאתה חכם, אבל לא שערתי עד כמה.
גיליתי אותך עת נכנסת לתפקיד הגזבר. הופתעתי לגלות את המטען העצום שהיה נצור בך וחיכה בשקט לפרוץ החוצה.
ההבנה הכל כך עמוקה שגילית בתחומים בהם עסקת. המקצוענות הבלתי מתפשרת. לא היתה עבורך משימה שהיתה למטה מכבודך. כל דבר שהיה צריך לעשות, הפשלת שרוולים וניגשת לעבודה. כאשר הייתי פונה אליך בבקשה לעזרה, ידעתי שתרתם למשימה ללא היסוס, וחשוב מכך, הייתי משוכנע שתעשה זאת על הצד הטוב ביותר.
בהמשך התברר לי, שלא תמיד אתה שותק. היתה לך עמדה כמעט בכל נושא ותמיד נתת לה ביטוי גם אם לא היתה פופולארית וגם אם הרוב חשב אחרת. איני זוכר ולו גם פעם אחת שמישהו כעס עליך בשל עמדותיך, וזאת משום שהיה ברור כי הן אינן על בסיס אישי ונקיות מאינטרסים זרים.
יוסי, גיליתי בתקופה זו אדם מדהים, שותף אמיתי, חבר במלוא מובן המילה.
אומרים שהחיים ממשיכים ושלכל אחד יש מחליף. אבל אני, איני יכול לדמיין את המשך תפקידי כמרכז משק כשאתה אינך נמצא שם לצידי. איני יכול לדמיין את עצמי יוצא לשאוף אויר ואתה לא תהיה עוד ליד בריכת דגי הנוי, מעשן סיגריה.
מדי פעם אני צובט את עצמי בתקווה שאגלה כי מדובר בחלום בלהות, אך לצערי הסיוט הזה אינו חלום.
יוסי, אתה תחסר לכל מי שעשה לצידך במלאכה. לו ידעת עד כמה אנו חרדים מהוואקום האדיר אותו השארת.
אין זה סוד שאיני מאמין בבורא שמים. אך אם הוא קיים שם במרומים, איני מבין ולעולם לא אבין את שיקוליו.
היית איתנו שם בפורים, שמח, צוחק ושנייה אחת אחר-כך כבר לא היית.
ליבך בגד בך וחדל מלפעום, וליבנו? הלב פועם, אולם הכאב שבלב קשה מנשוא.
יוסי, לעולם לא אוכל לשכוח אותך, לעולם לא אחדל להתגעגע, את החור שנפער בליבי גם הזמן לא ירפא.
יוסי, היית לנו חבר, היית לנו אח, אנו לעולם לא נשכח.
היה שלום.
גלעד ושותפיך למזכירות.
--------------------------------------------------------------------------------
יוסי גדל איתנו בכיתת אופק
צנוע, ביישן, אהוב ומקובל, הילד הכי חכם בכיתה. חכם, וידען, ומפוזר לא קטן. היה מסתפר, פעם בשנה, בפורים.
את כפכפיו היה גורר, וכשרץ היתה ידו אוחזת במכנסים, שלא יפלו.
כזה היה יוסי שלנו.
אוהד מושבע של הפועל כפר סבא וכוכביה אז: שום, פוגל ויאני, היה רץ מדי שבת במסדרונות הכיתה, שר בקולי קולות את נעימת "שירים ושערים".
אוהב הים והימיה. עשה קורס מפקדי סירות והדריך בימיה. אחר כך, בתיכון, למד להשיט יאכטות אצל חיים סטולרו. המשיך בשנת שירות בהדרכה בצופי-ים בטבריה, והיה אהוב על חניכיו עד מאוד.
בצבא שירת בשריון, כמו תמיד, במסירות גמורה, וקיבל מנשיא המדינה אות חייל מצטיין ביום העצמאות.
משם, לטיול במזרח, ואחר כך לטכניון. ומהטכניון לרופין.
במקביל, הצליח בקיבוץ בכל תפקיד שלקח על עצמו: ריכוז הסובטרופים, הקמת אגרוסייפ, ובסוף, גזבר הקיבוץ.
בכל אשר עשה הצליח, בזכות השקט, הצניעות, החכמה והמסירות שאפיינו את דרכו.
עצוב לנו היום מאוד.
אנחנו נושאים בליבנו את הזכרונות והתמונות מילדות משותפת.
אוהבים אותך מאוד, חבריך לכיתה.
--------------------------------------------------------------------------------
מבנות הנה"ח
יוסי, כל כך כל כך עצוב,
בשבילנו – בנות הנהלת החשבונות – היית הגבר שבלול.
נכנסת לנעליו של עופר בצנעה ובשקט אך עם ראש חושב ויודע.
נוכחותך במסדרונות הייתה משמעותית. הקפדת להגיע אלינו לעתים קרובות מתוך ראיית חשיבות היותו של הגזבר חלק מהענף והיית מעורב בכל נושא שהעלנו. כל בקשה לבדיקה ותשובה - קיבלה את אותה חשיבות ואכפתיות מצדך.
לא היה בירור תקינות של מהלכים כאלה ואחרים שלא ירדת לחקרם.
והכל – תמיד בשקט שלך ובצניעות.
יוסי, החיוך הביישן שלך כשהחמאנו לך על יכולותיך – יחסר לנו כל כך.
אהבנו מאוד את ההומור הציני שלך, שאיפשר לדבר איתך על הכל.
אנחנו, ענף של נשים בלבד, אספנו אותך אלינו והחלטנו שעד שתמצא בת זוג – אנחנו נהיה שם בשבילך.
כשהיית נכנס למסדרונות הנה"ח, היו עולות לקראתך קריאות מכל חדר: אתה צריך להסתפר, מחר תחליף חולצה, וכמובן: איזה חתיך – אחרי שהסתפרת והחלפת ביגוד.
יוסי, תחסר לנו מאד מאד. ידענו להעריך אותך על כל מעלותיך – ואהבנו אותך.
נוח בשלום וללא דאגות.
אנחנו – נמשיך את דרכך.
צוות הנה"ח
--------------------------------------------------------------------------------
יוסי / דברים של מוקי בהלוויה
יוסי, אני יודע, שבטח היית אומר לי תפסיק כבר עם ההשתפכויות האלה, למה אתה מבזבז את הזמן שלך.
היית אומר לי, שהכל שטויות ולא להאמין לכל מה שאומרים לי...
ואחרי זה יורם היה מצטרף והיינו מדברים על מה נעשה עוד שנתיים, שכבר נהיה זקנים... ותמיר היה מוסיף ואומר, שאנחנו כבר זקנים. אבל, בשבילי, אנחנו עוד פעם בפעוטון של לאה דנה, מחופשים לטבחים וליצנים, מתרגשים ומוכנים לקראת המסיבה של פורים.
כל החיים שלנו שזורים אחד בשני כמו חלקים של פאזל, שאי אפשר לסיים.
כל הזיכרונות, בכל הרגעים הקטנים והגדולים אתה איתי שם בפעוטון, בגן ד', באופק, בימייה, בבית הספר האזורי, בצבא ובביקורים בקיבוץ.
לפני כחודשיים לקחנו את הילדים לטיול באנדרטת השריון בלטרון וסיפרתי להם על כך שאת הצבא שלך עשית בטנקים וקיבלת חייל מצטיין וכולנו נסענו לטקס... ואז אסף אמר, שיוסי זה מהתמונה של המקרר שבבית.
"אין צדק בעולם", תמיד אמרת את זה, אבל למה זה צריך להיות נכון גם לגביך.
איפה נאמר כי אתה זה שאנחנו צריכים להגיד לו שלום, איפה מתקבלות ההחלטות האלו? למה לא שואלים אותנו?
היינו אומרים להם כי תמיד היית שם בשביל כולנו, תמיד מוכן לעזור, לתת יד, הכל בשקט, בצניעות בחברות.
בשלב הזה בטח היית מדליק עוד איזה סיגריה וממלמל משהו כמו "הכל שטויות, תעזבו, נו, בואו נזוז".
הלוואי יוסי, ויכולתי עוד פעם לשבת איתך ככה סתם ולדבר על כלום ובעצם על הכל, להתייעץ, להתרגז, להיזכר, וסתם לשבת ולשתוק.
יוסי, אני מצטער שלא יכולתי לבוא ולהגיד לך שלום בפעם האחרונה, אבל תדע, שתמיד, ולא משנה איפה ומתי, אתה איתי ותמיד תהיה.
מוקי שגיא.
--------------------------------------------------------------------------------
בשם צוות האבוקדו
יוסי,
עכשיו, כשנגמר החורף ובא האביב, וכל חקלאי מתכונן, מתכנן, שהבוץ מתייבש והעצים והטבע מתקשטים ומתגנדרים, והאופטימיות של אחרי חורף באוויר, הלכת לנו פתאום בלי הודעה, בלי לסגור רעיונות חדשים. כי לניסיון שלך לא היה שני וכל רעיון, הצעה, ותכנון התייעצנו איתך. היית אחד מאיתנו אם בבוץ ואם בשמש, וככזה תישאר לתמיד.
צוות אבוקדו.
--------------------------------------------------------------------------------
אחרי מותו / יובל צור
יוסי יעקב ז"ל- אחרי מותו
דברים כה רבים נאמרו בשבחו של יוסי חברנו שהלך מאתנו מוקדם כל כך: על תבונתו ושנינותו, על חוש ההומור המיוחד לו, על החריצות והמסירות ללא גבול, על צניעותו ואמונתו השלמה בדרך חייו. אני, שחשתי נבוך מכדי לדבר בעת הלוויה רוצה להוסיף עוד נדבך אחד משלי אשר הוזכר רק בשולי הדברים: האדמה הטובה שלנו מקבלת אליה את אחד מטובי עובדי האדמה. יוסי היה מופת ודוגמה לחקלאים משכילים, בעלי השקפת עולם מוצקה בכלל ודרך משלהם בתחום החקלאות בפרט. בזכות אלו ובזכות הדוגמה האישית שהעניק לצוותו ידע לבנות מטע אבוקדו מצטיין המשמש במובנים רבים כמורה דרך ודוגמא לנוטעים אחרים בארץ ובעולם.
לו נדע לטפח מטע זה כחלק ממורשת של חקלאות אמיתית, מתקדמת ושרשית החותרת בעקביות לתוצאות מצוינות בכל המישורים.
ליוסי חברנו תהיה בכך לעולם זכות מובילים.
נתברך אנו ויבורך זכרו!
יובל צור
--------------------------------------------------------------------------------
למשפחה / ארי סינגר
למשפחת יעקב היקרה!
במוצאי השבת האחרונה שמעתי בצער רב על פטירתו של יוסי, ורציתי להעלות בפניכם קווים לדמותו כפי שהכרתי אותו. אני מכיר את יוסי בשבע השנים האחרונות בהם אני משרת כמפקד הגדוד ויוסי כרב סמל הפלוגתי של פלוגה ז'. ההיכרות בינינו היתה בעיקר על מדים, אך דרך המדים התגלו מידותיו של יוסי. יוסי היה אדם בעל "מידות גדולות". הכוונה בעיקר למידות והערכים שהתגלו דרך המדים.
בתוך האדם הגדול היה לב גדול עוד יותר. לא פעם ולא פעמיים פגשתי את יוסי בשעות הקטנות של הלילה מסתובב עם "האביר" שלו (רכב המנהלה הפלוגתי של הרס"פ). בגשם, בקור, כשהוא מחלק אוכל חם לחיילים, מחלק ציוד חורף או מביא ציוד חסר לחיילים ב"שטח". יוסי לא נרתע ממזג האוויר, מהשעה המאוחרת, מחוסר השינה, ולפעמים מהסיכון הכרוך להגיע לאחרון החיילים. כך הייתי רואה אותו מוקף חיילים מחלק "משהוא" מהחלק האחורי של האביר, מחייך את החיוך הגדול שלו, עם קסדה על הראש כאשר התלתלים שלו מבצבצים מהקסדה.
בימים אלו הולכים ופוחתים האנשים שרואים ערך בתרומה למדינה בכלל ובשירות המילואים בפרט. יוסי היה שייך לאותה חבורה של אנשים, שעדיין מאמינים בערך של שירות המילואים. המיוחד ביוסי, שעשה הכל בשקט, בצניעות, כדבר מובן מאליו והכל תמיד עם חיוך על הפנים.
אמנם יוסי לא זכה להקים משפחה בעצמו אבל אפשר לומר שבמשך שלושים, ארבעים, ולפעמים חמישים יום בשנה, היו ליוסי 60 ילדים שהוא דאג להם כאבא. דמותו האבהית והחייכנית תיחרט בזכרונם של כל חייליו ומפקדיו.
אני מקווה שלא תדעו עוד צער. יהי זכרו ברוך.
ארי סינגר
מג"ד 8112
בשם כל מפקדי הגדוד וחייליו.
--------------------------------------------------------------------------------
לקיבוץ מעגן מיכאל / צבי קמינקר
לקיבוץ מעגן מיכאל
לגלעד אגמון, שלומי שני
אלון שובינסקי, שחר שקד
בשמי ובשם תאגיד אבוקדו גרנות, המגדלים, העובדים וההנהלה, אנו משתתפים בצערכם, צערנו, על מותו בטרם עת של יוסי יעקב.
חשוב לי מאוד שתדעו כמה יוסי היה חלק משמעותי ומרכזי של ענף האבוקדו באזור גרנות ובארץ כולה.
קודם כל בהיותו מגדל מצטיין עם התוצאות הטובות באזור, בארץ ובעולם. גם בנושא המחקר יוסי תרם מעל ומעבר, מיכולתו, מהידע שלו ומטוב ליבו. יוסי כיהן כחבר הנהלת תאגיד אבוקדו גרנות עד יום מותו, תפקיד שמילא במלוא הרצינות והשקיע את כל סגולותיו: יוסי איש חכם, נעים הליכות, אכפתי, דעתן, ישר, ובעצם אין סופרלטיב שאינו מתאים לאיש הטהור הזה במלוא מובן המילה.
בין היתר, יוסי לימד אותנו איך משלבים ביקורת קונסטרוקטיבית מתמדת עם נאמנות אין סופית. נאמנות לקיבוץ מעגן מיכאל שכל כך אהב, נאמנות למערכת האזורית איתה עבד ונאמנות לחבריו למקצוע.
מורשתו וזכרונו של יוסי חרוטים בכל מקום הקשור באבוקדו, בהישגים של המגדלים בימינו יש ליוסי תרומה, בהצלחות של התאגיד האזורי יש ליוסי חלק גדול, אך יותר מכל יוסי יישאר בליבנו לעד.
משפחת אבוקדו גרנות מרכינה ראש לאיש גדול, לחבר שהלך והחלל שהוא יצר יישאר לנו לעד.
בצער עמוק
ובכבוד רב,
צבי קמינקר.
--------------------------------------------------------------------------------
קשרי משפחה
אביו שאול יעקב
אמו מרים טמפלהוף - יעקב
סבתו מרתה יעקב
סבו יעקב קורט