אמא 19.2.2010
את אמא שלנו לא תתפסו ללא כובע : כובע לבוקר, כובע לבריכה, כובע לבילוי, כובע לאירוע וכובע ליום יום.
אחרי אהבה נכזבת (כמו שמתאים לארגנטינאים) החלטת לעזוב הכל ומהיום למחר הפלגת ארצה. הגעת למפלסים, ה-קיבוץ של הארגנטינאים, אבל לא רצית להיות שם. במקרה פגשת את לאה כהן ז"ל שסיפרה לך על מעגן מיכאל ועל אבא, שהיה רווק מושבע ושכולם רצו למצוא לו כבר שידוך. באת לאולפן השני וניסית ללמוד עברית, ועד היום יש לך מבטא שאי אפשר להתבלבל בו. אני זוכרת את היום בו סיפרת לי שהפסקת לחלום בספרדית ואת כבר חולמת בעברית.
לא היה לך קל בקיבוץ והיו זמנים בהם רצית ללכת, אך אהבתך לאבא היתה גדולה מהכל. אהבת את אבא אהבה גדולה. יחד עברתם מסע מיוחד. אהבתם כדורגל ואת "הפועל תל אביב" ויחד שמעתם "שירים ושערים" כל שבת. כשאבא חלה בסרטן את היית לצידו ותמכת בו לכל אורך הדרך. היה לך קשה בלי אבא, ובכל זאת הצלחת למלא את זמנך בהרבה עניין.
אנחנו לא נשכח את הנסיעות איתך למסעדות לאכול בשר ארגנטינאי משובח, ואת הקרם בווריה שלך.
עם השנים כשגדלנו והקמנו משפחות משלנו, את התחלת לבלות לפרוח ולהנות: טיולים בחו"ל, הפלגות באניות, יציאה לסרטים. אהבת יין ובירה, סטייקים וגלידה, פזלים ותשבצים, ולאחרונה גם רמי-קוב עם החברות שלך.
הכרת את כל מטפלות וילדי הפעוטונים שהיו באים לדשא שלידך.
הכל קרה כל-כך מהר. לא היינו מוכנים שתלכי עדיין. מגיל צעיר לחמת והחיים שלך היו מלאים במאבקים. כמו בחייך, גם עכשיו נלחמת עד טיפת האנרגיה האחרונה שלך ולא ויתרת. כמו כל דבר אצלך, לא רצית להיות לנו לעול, וסיימת את זה מהר.
ביום ראשון כשהמצב הדרדר וכבר היית מורדמת, התעוררת כדי שתוכלי להיפרד מאיתנו, ואנו ממך. בקשת להיפרד ולחבק כל אחד ואחד מאיתנו. מאחר ולא יכולת לדבר, קראנו בשבילך בשמות כל נכדיך. הבטחנו שנשמור על הקשר בינינו. בקשת שלא נבכה עליך, ואחר-כך בקשת ללכת לאבא.
אנחנו רוצים להודות לצוות המרפאה, ובמיוחד לאילנה אלמוג שגם עם אבא וגם עם אמא, דאגה לנו ועשתה מעל ומעבר.
אמא, אנחנו אוהבים אותך מאד מאד, וחשוב לנו שהצלחת לומר לנו שאת אוהבת אותנו וגאה בנו. כשתפגשי את אבא תמסרי לו שאנחנו בסדר, חושבים עליכם ואוהבים אתכם, ומבטיחים להשאר יחד ולזכור אתכם.
רן עודד דבורה וכל המשפחה שלך
--------------------------------------------------------------------------------
אוהב אותך תמיד, דונה
19.2.2010
שרה, שורה
הכרתי אותך לראשונה בתור אמא של רן, ובהמשך בתור סבתא שרה של ילדי, הרגשתי שדרכי הצלחת להגיע לרן.
מאז בילינו הרבה שעות ביחד, בעצב, ברגעי כעס ועלבון, וכמובן שברגעי שמחה ואושר.
ידעת ליהנות מהחיים. את יודעת שאת הראשונה שקניתי לה סיגריות בדיוטי פרי? – מנטול דקות.
תמונה שחרותה בזיכרוני – יושבת על המרפסת עם סיגריה ביד אחת וכוס יין או בירה ביד השנייה. ועוד תמונה, דוהרת על הקולנועית עם כובע. תמיד כובע, כובעים לקיץ כובעים לחורף. והשאלה הזו שכל שישי בערב אחרי שגמרת להתלבש יפה – "אפשר ללכת עם זה?" תמיד ביקשת את האישור הזה של איך את נראת.
בשנה האחרונה גילינו שלך וליונתן היה דייט קבוע לפני שאנחנו והקטנים היינו באים. יונתן היה מגיע לבד ויושב איתך – אני יכולה לדמיין את שניכם עם הסיגריה במרפסת. שמחתי שנוצר הקשר הזה.
שרה – מאד תחסרי לי. הבנים שלי, נכדיך כבר מרגישים בחסרונך.
--------------------------------------------------------------------------------
לשרה / רותי זמיר
19.02.10
שורה יקירתי,
מיום הולדתי היית לי כמו דודה טובה שאוהבת ודואגת, משתפת ומתעניינת.
זוכרת שעות משחק אחר הצהריים בביתכם שבדרך לשכונת הלורדים, את עם העוגות ובמטבח ולוי עם ההומור והשאלות המצחיקות.
זוכרת את סיפורי המתפרה שלך, בפרטי הפרטים. לא תמיד הסכמת עם כל הנפשות הפועלות אך ידעת להתמיד וליצור.
זוכרת את דאגתך התמידית לילדייך, את הכאב על המרחק שנוצר כשעודדי נדד לדרומה של הארץ, מתגעגעת, רוצה שיבוא יותר.
זוכרת איך לפני מספר שנים בתקופה שחיינו בחול, באתי לחופש עם שני ילדי הקטנים. את היית בדיוק באחד ממסעות השיט מהם נהנית כל כך בשנים האחרונות, והסכמת שנתארח בביתך כאילו כמובן מאליו, לא פוחדת שנשבור או נקלקל.
בשנים האחרונות, בכל ערב שישי בעוד אני יושבת בחדר האוכל של הקיבוץ עם בני משפחתי, את ניגשת תמיד עם המגש ביד, אומרת שלום שואלת מה נשמע
וכך גם ביום שישי בדיוק לפני שבועיים, יפה, זקופה, בלבושך האלגנטי. שאלתי מה שלומך וענית לי "בסדר, ככה" מנידה בראשך כדרכך
והנה את אינך.
נוחי בשלום על משכבך יקירתי.
כהנצ'יק, עודדי ודבי, עכשיו כששניהם כבר אינם – שמרו על החיבור המשפחתי בשבילם, בשבילכם.
אוהבת אתכם מאד,
רותי
--------------------------------------------------------------------------------
שלום חברה יקרה / אתי אלפנדרי
שרה חברתי להפלגות ולטיולים.
רק לפני חודשיים נדברנו לצאת שוב להפלגה קצרה למרות שבשנה שעברה היה כבר קצת קשה ורצינו להפסיק.
אבל המציאות כנראה אחרת, באה וטפחה על פנינו והיום אנו מלווים אותך בדרכך האחרונה ולנו זה סוף המסע.
שרה,
התיידדנו רק לפני מספר שנים, גידלנו ילדים יחד באותם בתי ילדים, ביקרנו בכל המקומות יחד כמו כולם.
אבל הידידות צמחה בכיתה בחוק למבוגרים שם למדנו להכיר יותר מקרוב ולדעת שאנו אוהבות אותם דברים- טיולים ובמיוחד הפלגות, וזה הפך אצלנו לכמעט מסורת- כל שנה ושנה.
שרה
היית לי חברה טובה ויקרה. מאוד נהנו יחד והיה כייף.
שלום חברה יקרה
אזכור אותך לטובה תמיד.
--------------------------------------------------------------------------------
קשרי משפחה
אשתו של לוי כהן