אבא
"והיה כעץ שתול על פלגי מים, אשר פריו יתן בעתו ועלהו לא יבול וכל אשר יעשה יצליח"
(תהלים א', ג'').
אבא
הוא היה ונשם והלך
נשם את אדמת הארץ הזו
כשזחל בילדות לרגל שלטון זר
הוא נשם את מלחמותיה כולן
הלך ונשם וחזר.
הוא בחר בקיבוץ ונשם
חבריו, תרבותו ודרכיו
אהב את כולו ודאג
וקבע לעשות בו חייו.
אז נשם את אשתו והלך
להשיג לה כל מה שיכול
לעשות לו אותה למלכה
וביחד נשמו את הכל
את רמי נשם, את אורית, אלדד
ואותי, מלא ראותיו
הוא שעיצב את במת חיי
בחום, אהבה ורגישות אין קץ..
כיצד אוכל לתאר את אבי?
שהוא היה ונשם ואז הלך.
יעל כהן.
* * *
ראובן נולד ב- 1933 בירושלים, דור שלישי. הוריו ממתיישבי חברון, וכפר השילוח, בוני השכונות מעבר לחומות. בן למשפחת צורפים, שהתרוששה בזמן השלטון התורכי, ועם הכיבוש האנגלי, התאוששה שוב, האב לחם בשירות הצבא האנגלי, עם כניסתם לארץ. למד עד כיתה א' אצל הרבי, ולאחר מכן מתת מזרחי היכן שכל מכובדי העיר שלחו את בניהם ללמוד. עוד בהיותו בגיל 13 היה פעיל בהגנה, עזר בכל דרך אפשרית בתוך השטחים הסגורים של הבריטים בירושלים. כילד הצליח להשיג מידע חשוב, השתתף בימים הקשים בהגנת שכונות היהודים בירושלים, הגנרלים עם כפרים ערבים עוינים. עם הכרזת המדינה ואילך היה פעיל מלא בכל פעולות הגנה, ואח"כ בגדודי הנוער.
היה אחד מחיילי פלוגת יהונתן, שהגנה על ירושלים, והשתתף בפעולות בלימה של כניסת הצבא הירדני דרך מעבר מנדלבום. עקב גילו הצעיר וכחבר הנוער העובד, הוסכם לשחררו מההגנה לשורות הנח"ל ב- 1949. היה חלק מקבוצה של ירושלמים שיצאה להגשמה. ע"מ להשלים את קיבוץ קדמה, מאחר וקדמה הייתה בשלב התפרקות הוחלט להעביר את הקבוצה לקיבוץ בית השיטה, להמשך לימודים, ובבוא הזמן להגשמה מלאה.
עם ההתגייסות לצבא, התאחדה הקבוצה בבית השיטה - עם נוער עולה רומני מקיבוץ אלונים, שם פגש את מלכה. לאחר גיבוש קצר בצבא, התאחדו שתי הקבוצות עם נוער עובד ולומד מחולון וקריית חיים, לצה"ל ולבסיס נחל במעגן מיכאל, שהיה משק ספר סוג א'. חבר בקיבוץ מ- 1953. מילא תפקידים שונים בועדות המשק : ריכז את המסגריה, היה איש המים, עבד בגרנות בתקופת טרום "אמבר" ואחריה ניהל את מערכת האחזקה של הקירור והאריזה בגרנות 13 שנה. ריכז את הבנין במשך 5 שנים והיה מחסנאי טכני של המוסך והמסגריה, רכז הקניות עד לתקופה האחרונה.
יהי זכרו ברוך.
לזכרו של ראובן כהן ז"ל ליום השנה / מיכה תלם
היכרותנו רבת השנים החלה בהגיעו למחנה הנח"ל שהוכן עבור קבוצתו ועם שחרורו מהנח"ל וההצטרפות לקיבוצנו כאן בגבעת הכבארה. לאחר היכרות אישית, התברר לנו המוצא והקשר שלנו כירושלמים והחינוך הזהה מתנועת הנוער העובד המשותף למספר חברים, ולראובן במיוחד.
השירות בנח"ל שגישר מהנוער בעיר אל ההתיישבות העובדת עם הקיבוץ, וההמשך שלי כפלמחניק בשעתו בדומה לו, יצר קשר מיוחד שנתן פירות משותפים ורבים. לכן הצעתי לראובן לעבוד יחד איתי בענף המים.
לראובן, שהיה חרוץ כפיים במיוחד, ובעל ידי זהב בכל אשר נגע, הייתה הצלחה מתחילת עבודתו בענף. תודות להתמדה ולעקביות – התגברנו ביחד במשותף בענף הגדול והרחב שביצע את מרבית תשתיות הבסיס במשק.
כמו למשל: מערכת המים הפנימית וההשקיה בשטחים, הקמת מגדל המים והפעלתו, וכן צנרת המים מביצוע הקידוחים, מערכת הביוב המרכזית, הקמת מערכת המים החמים המרכזית ממכון הקיטור, המשמשת אותנו עד היום בבסיסה.
ראובן שהיה מוכשר במיוחד, התמנה למלא את מקומי בריכוז הענף עם צאתי, ועשה זאת בהצלחה מרבית. המשכנו כל השנים בקשר אמיץ תודות לעבודתי בענף המים בחוץ.
ראובן ידע להתייעץ ולקבל כל עזרה שנדרשה מבעלי המקצוע השונים והקבלנים.
גם כאשר עבר לגרנות וריכז את הקירור והאחזקה, שמרנו על קשר אמיץ ופעילות משותפת בעיקר ע"י עזרה בקבלני משנה דרך ארגון עובדי המים בישראל.
לאורך כל השנים שיתפנו פעולה הן בעבודתו במסגרייה והן בבניין. תמיד היה מקצוען, דייקן עד ל"יקיות" ממש, ודרש מעצמו ומאחרים את המיטב שבמיטב. רק להיזכר בשליטתו המקצועית בגרנות שהיה בין המנהלים המקצועיים במשך השנים, מעורר התפעלות יוצאת מן הכלל. בחזרתו- הקים את המחסן המרכזי שלנו למוסך ולמסגרייה, שגרם הנאה וגאווה מקצועית תודות ליכולתו, ובסבר פנים לעזרת חברים וענפים.
כן ראויה לציון במיוחד גישתו החברית כאשר משפחתי פנתה אליו באופן אישי לייעוץ בשיפוץ דירתנו. אז מצאנו את ראובן בביתו עם הרבה הצעות מתומחרות, רעיונות שופעים שאותם הצליח ליישם בדירתם הנפלאה, שבודאי תקל על חייה ועתידה של מלכה, חברתו ואשתו לחיים.
מלכה, עקרת בית נפלאה שהצליחה יחד איתו לגדל בנים ובנות לתפארת, בית למופת, זוג חרוץ בעבודתם - מופת לכולנו!
כמה חבל שתוכניותיו נקטעו באמצע החיים. נזכור אותו במלוא יכולתו ורצונו לעזור, לשפר ולהטיב עם חברתנו הקיבוצית. בזיכרוני יישאר חרוץ ומיטיב.
נקווה להמשיך כולנו בדרכו, המשפחה בדרכה היא, וכולנו בקיבוץ.
חבל על דאבדין לנו ובמיוחד לנכדים, לבניו על שאבד לנו.
דברים אלה באים מתוך ליבי לשותף שהיה מזה שנים רבות, בדרכנו המשותפת ובתפקידים שמילאנו במקביל בזה אחר זה.
מחבר לעבודה ולדרך, מיכה תלם.
-----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
קרבת משפחה
אשתו ------- מלכה כהן