קורות חייה

אימא נולדה ברשקוב, וחייתה בעיירה יהודית קטנה בצפון בסרביה, בשם סקורני.
משפחתה התגאתה במוצאה מרבנים ידועי שם באותה תקופה.
המשפחה שלחה אותה ללמוד בבית ספר תיכון בעיר המחוז כשיעדה רוקחות.
המהפכה הרוסית ומלחמת האזרחים שבעקבותיה, הביאו להפסקת לימודיה.
בגיל 19, פגשה אימא את אבא, ונישאה לו בניגוד לדעת משפחתה, דבר לא מקובל באותם הימים. ב- 1922 אני נולדתי, ושנה וחצי אחר-כך בשבועות, נולד אחי דוד.
ב1934-, בעקבות עליית היטלר לשלטון, החליטו ההורים לעלות ארצה, אימא עמדה על כך. החלטה זו הצילה את המשפחה מהשואה.
העלייה ארצה הייתה כרוכה בשינוי דרסטי באורח החיים של ההורים.
בגיל 32 הפכה אימא לפועלת שכירה, עובדה בה התגאתה כל ימיה.
עם המשבר בבנייה בסוף שנות ה- 30, נשאר אבא מחוסר עבודה. איכשהו רכשו חנות מכולת בה עבדו שניהם כ10- שנים.
בתחילת שנות ה- 40 עזבנו אחי ואני את הבית. אחי הצטרף מיד לשדות-ים ומאז הייתה קשורה לשדות-ים.
עם מותו של אבי ב- 1946, חזרה אימא לעבוד כשכירה.
השקפת חייה הייתה, שאדם צריך לחיות עבור מטרה ולא סתם. לשם כך עליו להיות פעיל.
מכאן גאוותה על היותה כל ימיה פעילה:
מתנדבת לתורנויות במגן-דוד אדום, מתנדבת לתורנויות מטעם הועד למען החייל, ועוד.
הייתה מסורה מאוד לאחיותיה, לאחיה, ולמשפחותינו שגרו בארץ.
בשנים האחרונות חייתה אתנו כאן, חיים שהיו בשבילה חסרי פעילות מספקת.
הייתה נדיבת לב בדרכה, בעלת אופי חזק, בעלת עקרונות שלפיהן חייתה.
מותו של אחי השאיר בה פצע שלא הוגלד, כל שנה הייתה חוזרת ואומרת שהייתה רוצה להיקבר לידו.
אימא נפטרה כפי שרצתה, ללא סבל ממושך.
תודות המשפחה לכל החברים והמוסדות, שסייעו לה בשנות חייה האחרונות.

יהי זכרה ברוך.
 

קשרי משפחה
 
סבתה של  נגה ברכמן 
אימו של  משה ברכמן 
חמה של אדיט ברכמן