קורות חייה

שמחה ברכה נולדה בינואר 1890, בכפר קטן בשם שטיפ, במחוז סקופיה, במקדוניה אשר ביוגוסלביה. הכפר היה מאוכלס ברובו יהודים שפרנסתם העיקרית, גידול תולעי משי וירקות.
ככל המשפחות היהודיות, הייתה גם משפחתה של שמחה, משפחה מרובת ילדים, שעזרו גם הם בעבודות המשפחה.
גם אז, לחמו הסרבים והקרואטים שביוגוסלביה, אלה באלה וכולם יחד בתורכים.
במלחמות אלה, היו היהודים הקורבנות הראשונים. על כן קמו אחדים מהבנים, במשפחת ברכה, עזבו את הכפר ואת מקדוניה ועברו לעיר סלוניקי שביוון.
שמחה הייתה בת 16 או 17 כשהתחתנה ובפרוץ הקרבות ביוגוסלביה, הייתה בהריון.
כשנודע לה שבעלה נהרג בפרעות, עזבה את העיירה וניסתה להגיע ברגל, לאחיה שבסלוניקי. המרחק וקשיי הדרך היו רבים ושמחה ילדה את בנה בכורה, מרדכי, בדרך.

לאחר תלאות רבות, הגיעה עם בנה לסלוניקי והחלה לעבוד כמינקת, אצל משפחה יהודית עשירה. שם נישאה בשנית, לבעלה חיים. הקהילה היהודית בסלוניקי הייתה כה גדולה, שהחיים שם התנהלו, במידה רבה, על פי הנוהגים היהודיים. בעיקר בתחום שרותי הנמל והמסחר בעיר. בשבת שבתה העיר. אך החיים בסלוניקי היו קשים.
בשנות ה- 30, עם עלייתו של הגנרל היווני - קונדיליס ואחריו ניזלוס לשלטון, הלך והחמיר מצב היהודים ביוון. בתחילת המאה הוצתה סלוניקי, שהייתה בנויה כולה עץ, והיא נשרפה כליל. האשימו את היהודים, שהם שהציתו את העיר. חיים, בעלה של שמחה, החליט לעלות לארץ-ישראל, ויהי מה. ושוב, לאחר תלאות רבות ונדודים מארץ לארץ, הגיעו חיים ושמחה, לבסוף, לארץ.

השנה הייתה 1934. גם בארץ המצב היה קשה. היה מיתון וקשה היה למצוא עבודה.
כשלוש שנים חיים היה מחוסר עבודה ושמחה פירנסה את המשפחה כעוזרת בית בבתי העשירים. שמחה התמידה בעבודתה זו, בבתי הנשים הספרדיות האמידות, כדוגמת משפחת רקנטי ואחרים, כל עוד יכלה לעבוד. חיים, לאחר זמן מצא עבודה בגננות, ועבד כל השנים במחלקת הגננות, של עירית תל-אביב.
הבן הבכור, מרדכי, נשאר ביוון ושרת בצבא. בזמן מלחמת העולם השניה, לאחר תבוסת הצבא היווני נגד האיטלקים, פלשו הגרמנים ליוון ושלחו את יהודי סלוניקי וביניהם את מרדכי ואשתו, למחנות הריכוז בפולין ובגרמניה. אשתו נספתה בשואה, ומרדכי חזר חולה שחפת. בתום המלחמה, מרדכי נישא שוב ועבר עם אשתו ושתי בנותיהם לצרפת, שם נפטר בבית חולים לחולי שחפת. לאחר מותו של מרדכי, התמקדה אהבת ההורים וכל דאגתם בבנם יעקב, לו חרדו תמיד, במיוחד לאחר שהתגייס לפלמ"ח ולמלחמות ישראל.

בשנת 1977, שמחה וחיים הגיעו לקיבוץ, כשהם עייפים וחולים, כדי לחיות בזקנתם, ליד משפחת בנם והנכדים. משנפתח הבית הסעודי, שמחה עברה אליו וגם שם הפיחה בלב כל הבאים בקרבתה, בני משפחתה ומכריה - אמונה ותקווה, חיוך וסלחנות.
סבתא שמחה הייתה אשה יפה, זקופת קומה, בעלת עיניים נוצצות וחיוך שובה לב.
אשה שנשאה את משא חייה הקשה, באורך רוח ובענווה. אשה שידעה להעניק שמחה, יחס ותבונה.

סבתא שמחה הלכה לעולמה בשיבה טובה, ביום ה- 27 באוקטובר 1991. בת 101 שנים הייתה, מטופלת ב- 6 נכדים וב- 14 נינים. כל ניניה וארבעה מנכדיה, כאן, על ידה, במעגן מיכאל.

 יהי זכרה ברוך.
 
-------------------------------------------------------------------------------------------------------------

קשרי משפחה

בעלה --חיים ברכה   

בנה -- יעקב ברכה

כלתה -------רינה ברכה