קורות חייה
אימא נולדה עם המאה העשרים ואיתה עברה את כל תהפוכות הימים והמלחמות כמעט עד סופה, כאדם וכיהודי.
לאחר מלחמת העולם הראשונה, הצטרפה לפועלי ציון שמאל ועלתה לארץ. בארץ עשתה בשתי ידיה את כל מה שכתוב בספרים - נטעה אורנים על הכרמל, ייבשה ביצות בעמק, סללה את כביש צמח - טבריה, עבדה ברפת במחניים הישנה והייתה חברת מרחביה. אחר כך עברה והייתה יחד עם אבא, מראשוני מושבת הפרדסים היפה רעננה, ועיקר גאוותה - העבודה העברית.
ברעננה עסקה מהתחלה, בפעילות ציבורית. הייתה למעשה עובדת סוציאלית, אולי בלי תואר. אבל עם הרבה לב ושאר רוח. טיפלה בילדים ועזרה לאנשים נזקקים, הדריכה עולים חדשים בצעדיהם הראשונים בארץ והייתה להם לפה.
לאחר מות אבא,באה אלינו לסגור מעגל, אמרה, לחזור לקיבוץ ולעבוד בו.
בת שישים הייתה בבואה ועבדה כמו צעירה, בלול, בבתי ילדים, במטבח, ושמחתה הייתה להיות בקבוצת החברים הראשונים שהתחילו את "פלסאון".
השנים האחרונות לא היטיבו עמה, אבל לעומת זאת, היטיב עמה מאוד הבית הגדול הזה מעגן-מיכאל ובתוכו, מועדון ההורים, המרפאה ובעיקר בית ההורים על צוותו ועובדיו, שידע לצקת כל כך הרבה חום, אהבה ויחס בטיפולו, ולתת כיסוי אמיתי למלים - "לחיות את שנותיך האחרונות בכבוד" - ולמות מוקף אהבה.
תודתי על הזכות שנפלה בחלקי וגאוותי על הבית הזה, מעגן-מיכאל.
יהי זכרה ברוך.
קשרי משפחה
חמה של פנחס אגמון פוני