קורות חייה

אמא נפטרה בגיל 94.
נולדה בפולין, בת למשפחה מסורתית גדולה וענפה. בהיותה ילדה, עברה משפחתה לוינה שבאוסטריה, ושם גמרה לימודיה. נישאה לפני מלחמת העולם הראשונה וכשזו פרצה - התגייס אבי לצבא האוסטרי ואימא נשארה הרבה זמן לבדה.
כשהיטלר נכנס בשנת 1938 לאוסטריה. החליטו הורי בכל מחיר להגר משם. אך זה לא היה פשוט. כל הארצות סגרו את גבולותיהן בפני הפליטים היהודים, רק סין, הרחוקה והבלתי ידועה, אפשרה כניסה אליה, ללא אשרה. הורי החליטו להמר על הזדמנות זאת. המעט הידוע בימים ההם על סין היה, שזו ארץ שסועת מלחמות, עוני ורעב. חוסר הודאות לקראת העתיד, הניע את הורי להיפרד מעל ילדיהם ואני נשלחתי עם עליית ילדים לארץ. הורי נסעו לשנחאי, שם נפטר אבי ואימא נשארה לבדה.
אנחנו פה בארץ, עשינו הכל להשיג עבורה אשרת כניסה - "סרטיפיקט" כפי שזה נקרא בימים ההם. וכשסוף סוף השגנו את הסרטיפיקט המיוחל, פרצה כאן מלחמת השחרור. אימא הייתה אז כבר בדרכה לארץ ונתקעה בארה"ב. על מנת לאפשר שהייה שם, נאלצה להתחתן "נישואים פיקטיביים" עם בן דודה.
אחרי מלחמת השחרור, בשנת 1951 אימא סוף סוף עלתה לארץ.
היא הגיעה אלינו ואנחנו אז עוד ברחובות. בימים ההם גרנו באוהלים וצריפים, ללא שירותים ומקלחות, ובתנאים אלה היה לאדם מבוגר קשה מאד להיקלט.
אחרי חיפושים מצאה עבודה בחיפה ושם הסתדרה.
לפני כעשר שנים הגיעה אלינו, כבר עייפה מנדודים ומלחמות. המעבר היה לה קשה, חסרו לה מאד הידידים הרבים שהיו לה בחיפה. אך עד מהרה העריכה את כל הטוב שניתן לה אצלנו. אהבה את מועדון ההורים ואת החברות שלנו העובדות שם, אהבה להיות מוקפת בנכדיה וניניה, אהבה את המקום היפה, את השלווה, את הביטחון. את השנתיים האחרונות עשתה בבית הסעודי.
אין מספיק מילים להודות לרחלי ולחברות העובדות אתה, על החום, הטיפול, תשומת הלב והביטחון שהן שופעות.
ובמיוחד תודה גדולה לכל אלה שנתנו ידם להקל עליה, על הדאגה, על הטיפול ועל כל שהעניקו לאימא ולנו, המשפחה, בימיה האחרונים.

יהי זכרה ברוך.
 
 

קשרי משפחה 

חמותו של  דוד כנעני דוביד