קורות חייו

"מנחם נולד בחיפה ב- 07/06/1925, בן זקונים לשרה ויוסף לוין, אשר עלו זה עתה מחרסון אשר ברוסיה.
לא קלה היתה דרכם של ההורים בארץ החדשה. מוניק, כפי שכונה בפיהם, שנולד כבר כ"צבר", התערה בחיים הרוחשים סביבו, קולט ומטמיע את ההווי הארץ ישראלי באופן ישיר וטבעי, בעוד בית ההורים דובר רוסית, ומסתגל לאט ובקושי.
ארבעת אחיו ואחיותיו של מנחם עזבו זה מכבר את בית ההורים, כולם הצטרפו לקיבוצים, והוא אורח מצוי בבתיהם, סופג אווירת קיבוץ ומעורה בה.
בתקופת לימודיו בבית הספר השקיע בעיקר בספורט, נושא עליו הרבה להתבדח בבגרותו.
סיים את לימודיו בתיכון מקצועי "בושמת", ויצא לקיבוץ בית השיטה, קיבוצו של אחיו מרדכי.
בבית השיטה פגש את אלקנה ולוי מההכשרה של "קבוצת הצופים א", והם שצרפוהו לחבורת מייסדי מעגן מיכאל, ששהתה אז בפרדס חנה ועברה לאחר מכן – עם ההתקשרות לתע"ש – ל"גבעת הקיבוצים" ברחובות. בקבוצת הצופים נפגש מנחם שוב עם תושי, אותה הכיר מימי ילדותו החיפאית, והקים עימה משפחה. זמן קצר אחרי כן נולד בנם הבכור ספי, ושלוש שנים לאחר מכן, מספר שבועות לפני שעבר הקיבוץ לישוב הקבע במעגן מיכאל, נולדה ענת. במעגן מיכאל נולדו יפתח ורויטל.

במעגן מיכאל התבלט מנחם בכישוריו הכלכליים והביצועיים, ומילא תפקידים בתחומים אלה. הבולטים שבהם: כמה קדנציות של גזברות (החל בשנים "הרעות" של הקיבוץ),
כמה תקופות כמא"ז (בשנים של טרום המדינה ובתחילת ההתיישבות במעגן מיכאל), ולהבדיל הקמת פלסאון יחד עם איציק קנטור, מעורבות בהקמת צורון וניהולה בתקופה מאוחרת יותר. בין פלסאון לצורון גוייס ע"י התנועה לניהול חברת הספנות של הקיבוץ המאוחד דאז "סלע", שהפכה אח"כ ל"תרשיש", תפקיד אותו מילא מיספר קדנציות, ומאוחר יותר גוייס לניהול "בטוח חקלאי", חברת הביטוח של ההתיישבות העובדת.
בין לבין היה חוזר למקצוע נעוריו – אותו אהב מאד – חרטות במסגריית הקיבוץ, כמסגר בנה את הרפת ומתקנים שונים אחרים לענפי החקלאות. בהיותו חבר מזכירות משך שנים רבות וחבר פעיל בוועדות שונות, כמו ועדת תכנון, היה מנחם מעורב ושותף בכל הנעשה בתחום המשקי, הן כמתווה מדיניות והן כמבצע במו ידיו.

לצד כל אלה היה עסוק ומעורב תמיד בחיי הספורט של מעגן מיכאל. תחילה כספורטאי פעיל – כדור עף, כדור סל (קריירת הכדורגל שלו נקטעה בעת כהונתו כגזבר הקיבוץ), ולאחר מכן כמנהל-יזם-מפיק-תומך-ואבא של הכדור סל המקומי, כאשר יש לו מהלכים והשפעה באיגוד הכדור סל הארצי. בשלב כלשהו, אי שם בשנות הששים לחייו, עייף מ"עסקנות" וחיפש שותפים וממשיכים לאחריות ונשיאה בעול. הכדור סל בקיבוצנו חי ונושם עד היום, כאשר דמותו של מנחם נטועה וחקוקה בו.

מנחם, שהוכר בקיבוץ כחבר מעורב ואיכפתי, ביקורתי וחד לשון, היה בחיק משפחתו איש חם ואוהב. כך במשפחתו הרחבה, עימה הקפיד לקיים קשר הדוק ורצוף, כולל קרובים "נידחים" שהיו די מנותקים מרוב המשפחה, ושמשך שנים היה למעשה "הקודקוד" שלה, וכך ובעיקר במשפחתו הגרעינית כולל נכדיה ההולכים ורבים. הדאגנות, המסירות, הנכונות לכל מאמץ, שבלטו בכל תפקידיו ותפקודיו מחוץ למישפחה, קיבלו נופח נוסף בתוך המישפחה.
באוקטובר 1974 נהרג ספי, טייס חיל אויר, בתאונת אימונים. כל חייו מאז התמודד מנחם עם האובדן הזה, שהיה עבורו קשה מנשוא.

שני תווים מנצחים טבועים היו באישיותו של מנחם, שסייעו לו – ולנו, אוהביו – וליוו אותו עד יומו האחרון: חוש ההומור המיוחד שלו – מושחז, יצירתי, עובד ללא לאות, והאופטימיות הנצחית שלו, שנבעה ממנו כמובנת מאליה ובלא סתירה לחוש המציאות וכושר המעשה שלו.

כך נזכור אותו וכך נלווה על ידו תמיד. "


קשרי משפחה

בנו ספי לוין
אשתו תושי לוין