קורות חייה

אמא, נולדה באי קורפו שביוון, ב- 18.2.1896. בגיל רך מאוד, (לא ידוע במדויק), היגרו הוריה לאלכסנדרייה, אשר במצרים. סיבת ההגירה ככל הידוע לנו, נבעה ממצוקה כלכלית קשה ויתכן שגם בגלל אנטישמיות.

במצריים חיו בצמצום. בגיל 12 התייתמה מהוריה. למזלה היה לה אח גדול ממנה שעזר לה להתקיים. קרובי משפחה עזרו לה לרכוש את מקצוע התפירה, אשר בזכותו הצליחה לשרוד בין שתי מלחמות עולם.

בגיל 20, נישאה ליוסף לוי ובנתה משפחה. בגיל 24 נולד בנה הבכור, יעקב המכונה ג'ק, וכל הזמן הזה חיו רק באלכסנדרייה. עד שנת 1943, בה נולד אבי.
סה"כ נולדו 6 ילדים. סבתא הייתה הציר המרכזי של המשפחה, ויתרה מזאת, גם משפחתו של אחיה, גם גיסיה פנו אליה בכל בעיה או התלבטות. בימים קשים של מצוקה כלכלית, היו נעזרים בה בעצה או בתמורה. פעמים רבות הייתה נותנת כסף בסתר, כדי לא לפגוע באבי המשפחה. מאז שהתחתנה לא עבדה בחוץ, אולם תפרה בביתה ובכך הקלה על פרנסת המשפחה והבית.

בשנת 1942, הייתה מנוסה רבתי, של יהודי אלכסנדרייה מפחד הגרמנים, שהתקדמו בצפון אפריקה, אולם היא, בחוש בלתי מובן, טענה בעקשנות שהגרמנים לא יגיעו לאלכסנדרייה, וגם צדקה.

הימים שאחרי מלחמת העולם השנייה ועד העלייה לארץ בשנת 1950, עברו ברווחה ובנחת. למרות מלחמת השחרור. יהודי מצריים לא סבלו מבעיות האנטישמיות, ולמרות הכל, ביוזמת אמא ובארגונה, עלתה המשפחה לארץ.
כל הפעולות סביב העלייה , מכירת הרכוש ושאר הסידורים, נעשו על-ידה.
ובנובמבר 1950, הגיעה עם אבי לארץ, ישירות למעגן מיכאל.

במעגן מיכאל, התקבלו הורי, במעמד של הורים של חבר, וזכו בהקלות מסוימות.
בתחילה עבדה במטבח, ולאחר מכן במחסן בגדים בתפירה ובתיקוני בגדים.
אמא עבדה בתפירה בביתה, בגלל קשיי הסתגלות לצורת החיים בקיבוץ. כמו-כן נמנעה עד כמה שיכלה, אפילו לאכול בחדר האוכל. פרט לכך, עברו החיים בקיבוץ בנועם.
זכתה לראות נכדים ונינים. הייתה מעורבת בכל הנעשה בארץ, ובמזרח התיכון, הרבתה בקריאת ספרים ועיתונים.

בגיל 82, נפלה ונפצעה ומאז הייתה מרותקת למיטתה, אבל שמרה קשר עם העולם החיצון, בעזרת הטלוויזיה והעיתונות, ובכל הקורה סביבה.
בהיותה בת 86, נפטר בנה בכורה ז'ק, זאת הייתה מכה קשה עבורה, אשר ממנה לא התאוששה, עד יום מותה ב - 15.9.1985 כאשר הייתה בת 87.

יהי זכרה ברוך.
 
 

קשרי משפחה 

בעלה  יוסף לוי 
בנה  יעקב לוי ז'אק 
 בנה משה לוי