קורות חייה
"אמא נולדה בורשה, למשפחה של ששה ילדים בת להורים שומרי מסורת, אך פתוחים וקשובים לרוחות הזמן החדש ברחוב היהודי. גם זיכרונות ילדותה של אמא קשורים בדמותו של אביה. עליו לא נלאתה מלספר. איש עמל יום ולילה במסחר העור, ובשנים הטובות לא חוסך מחמש בנותיו ובנו הצעיר, השכלה יהודית וכללית, ובשנים הרעות מאפשר לאמא להמשיך וללמוד בגימנסיה, בגלל התמדתה וחריצותה ורצונה החזק להרחבת דעת.
אב, שידו בכל והוא תופר לבנותיו משמלות ועד אביזרי נשים, מלא חום ואהבה והבנה לבנותיו המתבגרות.
לא פלא שבבית כזה כל הילדים הצטרפו לתנועות נוער ציוניות ושמאלניות, ואלה גם הצילו את חייהם עם תחילת המלחמה.
אימא הצטרפה לקן השומר הצעיר בורשה.
אהבתי לשמוע את סיפוריה על פעולות, שיחות, ויכוחים פילוסופיים, על נושאים שעמדו ברומו של עולם, היסטוריה יהודית, ציונות, מחנות עבודה וטיולים. קן, שבו לא באו רק לבלות, אלא ללמוד, וממנו יצאו אישים שהשפיעו על תנועת השומר הצעיר ומפ"ם, בארץ ובקיבוצים.
תלאות הזמן, אילצו את אמא להפסיק לימודיה, ולעבוד למחיתה. בכסף שחסכה, קנתה כרטיס נסיעה בשבילה ובשביל חתן פיקטיבי ש"שידכה" לה התנועה למען העלייה לא"י, לקיבוץ.
הוריה באו ללוותה, ועם תחילת המלחמה נותק קשר המכתבים ביניהם. עד היום אין יודע מה עלה בגורלם.
לאחר שנה בקיבוץ ונישואים עם אבא, עזבו לפתח תקווה, בה חיו את כל חייהם (עד בואם למעגן מיכאל לפני חמש שנים). בה גם נולדנו אני ואחי.
חייה לא היו קלים. אשת פועל שכיר יום, שהצליחה לארגן את חיי המשפחה במשכורת הדלה. דירות שכורות קטנטנות, חיי צניעות וויתור על הרבה ממנעמי החיים, כדי לתת לילדים מה שיותר. נשארת הרבה לבדה בבית אתנו, כשאבי נוסע לפרנסתו, וכך גם בתקופת מלחמת העולם ומלחמת העצמאות, מחכה לאבא שיחזור מנסיעותיו בשלום.
כל השנים האלה וכמעט עד יומה האחרון, היתה ונשארה אהבתה הגדולה לספר, עיקר חייה, בסוף כל יום, ויהא הקשה והמפרך ביותר, ישבה וקראה ספרים בעברית, אותה למדה בעזרת ספרי ילדים עם ניקוד בעצמה, עד מאוחר בלילה. רומנים לועזיים ועבריים, ספרי איכות וגם מתח ולצידם ספרים על השואה. מעולם לא הצלחתי להדביק את קצב קריאתה ואת חלקם קראתי אחריה בהמלצתה.
שנותיה האחרונות בפתח תקווה לא היו קלות, וכשהגיעו היא ואבא למעגן מיכאל נסגר המעגל: התחילו בקיבוץ וסיימו אתך חייהם בקיבוץ. לפני שנים הבטחתי להם: כשתהיו זקנים ותרצו- תבואו לחיות אתי בקיבוץ. רציתי בשבילם זקנה יפה ומכובדת, וזה מה שהעניק להם קיבוץ מעגן מיכאל, בשנים המועטות שהספיקו לחיות בו - חיי איכות ועניין.
על זאת הרבה תודה והערכה לעובדות מועדון ההורים, להורים ולחברים שאהבו אותה והוקירו אותה ולחברים שהקדישו מזמנם כדי להרצות, לספר וללמד פרק בתנ"ך ובהיסטוריה.
לעובדות הבית הסעודי, על ששמרו על צלם אנוש עד הרגע האחרון של חייה, נתונים הוקרתנו ואהבתנו.
יהי זכרה ברוך."
קשרי משפחה
בעלה שמואל לושינסקי שמוליק