ואלה תולדות מנוחה לנג /מיכה תלם

מנוחה הגיעה להכשרה הצעירה של הנוער העובד, במטרה ללמוד קיבוץ ולעלות להתיישבות חדשה.
בקבוצת כנרת בתאריך ה-1.1.1943, ביום גשום במיוחד, הופיעה בשער הקיבוץ עם חברתה ושכנתה בתשבע שור, שגדלו בבית אחד בפאתיה הצפוניים של פתח תקווה.
הגיעה נערה צנומה, יפהפיה, עם קול ערב ומדויק להפליא (ואכן שרה במקהלה של קיבוצינו) ושמחת חיים. מנוחה הצטיינה מאז בכל תפקידיה ועבודותיה הרבות, תחילה בכנרת, בגן הירק ובבתי הילדים. עברה איתנו לאיחוד עם ההכשרה באשדות יעקב, שלפני הפירוד. משם התגייסנו לפלמ"ח והוכנסנו ליגור לפלוגה א' בגדוד ה-1. אסתרקה (אבני) קנטור הייתה המ"כית שלנו.
חווינו יחד את השבת השחורה של הבריטים - חיפוש הנשק של הישוב טרום מדינה - ושוב מנוחה הצטיינה בכל. לאחר השבת השחורה, כדי להמלט מהבריטים, עברנו לקיבוץ חפציבה, לפלוגה ד' בגדוד ה-1 בפלמ"ח.
לאחר שהוכשרנו לקיבוץ - חצי יום בעבודה וחצי באימונים - ומסעות בכל הארץ, הגענו לסיום הפלמ"ח, ויצאנו כשישים חבר וחברה לרזרבה של הפלמ"ח – למילואים, כפי שזה נקרא היום. ליציאה להגשמה פנינו לקיבוץ מנרה, בעקבות מדריכנו מהנוער העובד סניף תל אביב, אך לבקשת התנועה, הקיבוץ המאוחד ושליחו ישרוליק זיסקין, עברנו לרחובות להצופים א'. מטעם הסודיות במכון איילון לא סופר על כך לחברי ההכשרה ומדוע ולמה לא להתישבות מיידית ברחובות, ואחר כך עם העליה לכברה, היא מעגן מיכאל.
מנוחה היקרה עבדה בנוי, במטבח הילדים והחברים, ולבסוף עברה והתמידה בפלסאון שנים רבות. הצטיינה במחלקת הניאגרות, שבה עבדה גם כאשר התעוורה למחצה.
מכאן והלאה פרשה מאירועים בחברה. ניסינו, חבריה הרבים, לעזור לה כמיטב יכולתנו, אך מלבד הסעות, סירבה להכניסנו לביתה ופרשה לחלוטין מהציבור.
כיבדנו את רצונה, לצערנו.
מנוחה השאירה לנו למזכרת את חלקת הנוי ממזרח למסגרית פלסאון, שבה טיפלה שנים רבות ונטעה בה בוסתן, ובנוסף, את הבוסתן שסביב ביתה הבודד, שהוזנח לצערי בשנים האחרונות.
נזכור אותך בליבנו כפי שהיית, צעירה, חיננית, נמרצת ושרה בכל זמן ומקום.
יהי זכרך ברוך.
נפרדים בצער, חבריך מההכשרה הצעירה, הנוער העובד: אסתר (לוי) עמית ומיכה תלם

--------------------------------------------------------------------------------

דברים בלוויה / איציק קנטור

מנוחה לנג, חלוצה, חרוצה, אף פעם לא תאחר לעבודה, מכנסי חקי קצרים עם גומי, מודל שנות הארבעים, חיוך של בוקר טוב עם כוס קפה וסיגריה.

הצטרפה לצוות פלסאון בעשיריה הראשונה.
מנוחה היתה העובדת הראשונה במחלקה, וחודשים רבים - עובדת יחידה. הניאגרה של 1965 היתה ראשונה בשוק, ניאגרה מחמרים פלסטיים לא היתה מוכרת כלל והתקבלה בחשדנות רבה. לאט, לאט התברר מה שעתיד להיות ברור לכל עם ישראל, שהניאגרה של פלסאון, אמינה ולא דולפת.
מאחורי הפלא הזה היתה מנוחה. היא ארגנה את החלקים, הדביקה, קדחה והכינה את יום ההרכבה.
אהבתי את העבודה של מנוחה: נקיון, דיקנות, בקורת טיב ללא פשרות, המוצר הסופי יצא בדוק ללא דופי. כך, במסירות והתמדה, הניחה בסיס למותג האיכות - ניאגרה פלסאון.
יהי זכרה ברוך.

--------------------------------------------------------------------------------
 
מנוחה / רות מרי

מנוחה,
את הסכמת לי להיכנס לביתך ואני קיבלתי את ההזמנה.
אזכור אותך תמיד בליווי הרדיו, ידידך הקרוב. תמיד מתעניינת, מה קורה בקיבוץ, למי נולד תינוק ומי הלך לעולמו, ותמיד אמרת: אותי שכחו שם למעלה. יודעת הכול מה קורה בארץ ובעולם (בזכות הרדיו כמובן).
כשחזרתי ממיורקה לפני מספר חודשים וסיפרתי לך שעברתי ליד ביתו של רפאל נדל (שמעולם לפני כן לא שמעתי את שמו) אמרת: כן הוא אלוף העולם בטניס. המון המון ידע היה לך. הזיכרון אף פעם לא עזב אותך ואני המשכתי לבוא עם מרק סמיך וקניידלך שאהבת ואכלת בתאבון וקינחת בתה חם עם עוגה או עוגיות. ממשיכה לקרוא בפניך את הספר של מאיר שלו "הדבר היה ככה". הגענו עד פרק יד' ואת נהנית מכל הדמויות שבספר. ביחוד מסבתא טוניה.
נוחי לך מנוחה בעולם האחר ומקווה שהוא יהיה טוב יותר בשבילך.

--------------------------------------------------------------------------------
 
דברים בלוויה / שחר מלול

מנוחה,
אני רואה אותך מחייכת לך שם למעלה ותוהה למה אנחנו עוד מתעסקים איתך. והפעם את עושה את זה בחיוך ובשלווה ואומרת לנו – לכו לכם כבר לעיסוקיכם ועזבו אותי למותי.
.

מנוחה,
יותר לא אדפוק לך על הדלת ותוך כדי כניסה אומר "שלום מנוחה כאן שחר".
יותר לא אעיק עלייך בביקורים מציקים
יותר לא אנסה לשכנע אותך לקבל מאיתנו עזרה,
יותר לא אשאל אותך מה ואם כואב לך
יותר לא אציע לך פתרונות
אבל גם -
כבר לא אתפעל מהאמירות המחוכמות שלך
כבר לא אתרשם מהידע הרב שלך
כבר לא אשתומם מהעובדה שאת יודעת כמה ילדים ייוולדו השנה בקיבוץ
והכי עצוב מנוחה,
שכבר לא אצחק מהבדיחות הקטנות שלך.

כך אני רוצה לזכור אותך,
את השיחות שלנו על אה ועל דה
על הזיכרונות של הקיבוץ ההוא, מפעם,
הקיבוץ שהיה בעיניי כילדה
על החברים שהיו אז, אלה שהעריכו את חריצותך בעבודה
אלה שלא הציקו לך כשהתבודדת לך בחדרך.

כמו שחיית – בצניעות, ללא בקשות ורצונות גדולים
כך גם ביקשת למות.
והנה עתה את מובאת למנוחות באותו השקט ובאותה הענווה.

רוצה לומר לך תודה. כי למרות שבחלק מהשיעורים התקשיתי, עשית לי בית הספר.
בכך שאפשרת לי לבקר אותך למדתי רבות והוספתי לעצמי ידע. לימדת אותי שיש גם אנשים מסוג אחר, שכל רצונם הוא בכך שיניחו לנפשם. זו לא הייתה אמירה לשם האמירה, הייתה מאחוריה כוונה מלאה. ואנשים כמוך מנוחה, לא פוגשים.

נוחי על משכבך לשלום,
שחר.