קורות חיים
"בין הרים כבר השמש מלהטת
ובעמק עוד נוצץ הטל
אנו אוהבים אותך מולדת
בשמחה, בשיר ובעמל..."
זה השיר שאבא אהב לשיר לנו בילדותנו כשיר ערש. לעתים קרובות הוסיף גם את המנון הפלמ"ח, ואנחנו נרדמנו, חולמים על מרבדי גנים, וישנים מצוין, אולי כי ידענו שאם משהו יקרה, אבא וכל הפלמ"ח מוכנים להגן עלינו.
אבא נולד ב-1921 בעיירה טומשוב בפולין. בן 3 התייתם מאמו ועבר לעיירה אחרת כשאביו נישא בשנית. הבית היה ציוני, אבא היה חבר בתנועת דרור, וב-1938, כשרוחות המלחמה החלו לאיים על אירופה, נשלח יחידי ממשפחתו לישראל. את המסע לארץ במסגרת עליית הנוער - בחברת קבוצת נערים עליזה - תאר תמיד כהרפתקת נעורים יפה. על הגעגועים למשפחתו, שנשארה מאחור, ולאביו, שאותו לא ראה עוד, לא דיבר.
הוא למד בכפר הנוער בן שמן, שם גם הצטרף להגנה, ומשם המשיך להכשרה בקיבוץ אשדות יעקב, כחלק מקבוצה שהתעתדה להקים את קיבוץ קדמה בעברו המזרחי של ים המלח. בהכשרה אבא למד מקצוע נחוץ בקיבוץ - סנדלרות, ולאחר מכן יצא לעבוד במפעל המלח בסדום, עבודה פיסית קשה בחום נורא.
בשנת 1944 התגייס לבריגדה והגיע אתה למצרים ואף לאירופה. עם תום המלחמה נשאר באירופה כשליח המוסד לעליה בלתי לגאלית, ובמשך שנתיים נע ונד בין הארצות השונות כשהוא גונב גבולות ומסייע להעלאת שארית הפליטה לישראל.
לקראת מלחמת השחרור חזר אבא לארץ, ובפרוץ המלחמה התגייס לפלמ"ח כקצין, ונלחם בקרבות על הדרך לירושלים עם חטיבת הראל. הוא התחיל כמ"כ וסיים כמ"פ וסרן. בתקופה זו פגש במפקד שהיה בעיניו ובעיני חבריו הלוחמים משכמו ומעלה: יצחק רבין, שאבא המשיך להאמין בו, במנהיגותו וביושרו מאז ועד יום מותו.
אחרי המלחמה היה ממקימי יחידת הצנחנים, אך נאלץ להשתחרר מצה"ל כשקיבוצו, שהתיישב בינתיים בנגב הצפוני, בחר בו להישלח לסמינר למורים כדי שיחנך את ילדי הקיבוץ. אבא למד בסמינר הקיבוצים, והיה למחנך לכיתות היסוד בתקופה בה היה זה מקצוע שהוא שליחות ודרך חיים. הוא היה מחנך טוטאלי, ואומרים שגם קשוח, וברוח הימים, לימד את תלמידיו הכל: קריאה, כתיבה וחשבון, גם טבע, מוסיקה והתעמלות.
בשנת 1953, בליל ירח בחיפה, פגש את אמא, תיירת צעירה מאמריקה, והתאהב. אמא חזרה לארה"ב כדי לסיים את לימודיה, ובקיץ 1955, נסע אבא לארה"ב, שם התחתנו וטיילו בין קרובי המשפחה הרבים ברחבי ארה"ב ואירופה. כשחזרו, עמד קיבוץ קדמה בפני פירוק, והם השתקעו בקיבוץ אפק, שם נולדו שוקי ורון. לאחר שנתיים, עברה המשפחה למעגן מיכאל, שם נולדו שאר הילדים.
אבא אהב את המקום: הכרמל, הים, נחל תנינים, ובריכות הדגים המלאות ציפורים נתנו מרחב לסקרנותו – סקרנות של איש טבע. הוא עבד בבננות ובגרנות, חינך את כתות דוגית וחצב, וכשלא ניתן לו לחנך בקיבוץ, נסע מדי יום ללמד בקיבוץ החותרים. לאחר מכן עבד כמחנך בקיבוץ משמר הנגב, שם זכה להערכה גדולה. כשחזר לעבודה בקיבוץ, עבד בפיתוח סביבתי ובמחסן הכללי. בשנים האחרונות מצא את מקומו בספריית יד טבנקין שבאפעל, והיה מאושר לעבוד בין ספרים, וגאה לקטלג על מחשב את כתבי העת. אבא אהב ספרים והיה קנאי לשפה העברית, אבל אהב גם את היידיש, שפת אמו, את השירים, הבדיחות והכינויים.
אבא היה תמיד עסוק במשהו, בהתלהבות ובמסירות. הגינה הייתה אהבה גדולה שלו, שבה השקיע שעות רבות. טבע וטיולים היו אהבה גדולה נוספת, שליוותה אותו כל השנים והונחלה גם לנו הילדים. הוא הכיר את שמות הפרחים והציפורים, וכשלא הכיר, פתח מגדיר ומצא. מדי חורף, היה בין המשתתפים המסורתיים בספירת הציפורים בבריכות. הוא היה בין המומחים אליהם הגיעו מלקטי הפטריות, כדי שיבדוק אם הן ראויות למאכל. כל אביב היו ילדים מביאים אליו גוזלים שנפלו מהקן, ואבא היה מרפד להם קופסא, שם מעליהם מנורה ומאכיל אותם בלחם טבול בחלב, שתחב למקורם בעזרת פינצטה, עד שלמדו לעוף בעצמם. בגיל 70 השתתף בחוג למיטיבי לכת של החברה להגנת הטבע, ישן בשק שינה, וצעד במסלולים קשים וארוכים. חוץ מאלה, הייתה שורה של תחביבים בהם עסק בהתלהבות אופיינית: טניס, דיג, נגרות, אקווריום והיו המנדולינה והבנג'ו.
לאבא היה מגע קסם עם ילדים קטנים, הוא ידע להרגיע תינוקות צרחניים ולהצחיק פעוטות זועפים. קטנטנים נמשכו אליו כאל מגנט, והוא אהב במיוחד את השובבים ביניהם. הנכדים היו בשבילו שמחה גדולה, והוא שמח אותם באותה המידה, והיה סבא נפלא.
החיים לא הקלו עם אבא - היו בחייו שכול, מלחמות ופרידות - אבל הוא היה חלק מדור שאיבד הכל, וידע לבנות הכל מחדש במו ידיו, יש מאין. אולי משום כך, נשאר תמיד אופטימי ומאמין.
"בין הרים כבר השמש מלהטת
ובעמק עוד נוצץ הטל."
אנחנו אוהבים אותך אבא, ובזיכרוננו תמיד יפרחו הציניות, המרגניות והדליות הנפלאות מהגינה שלך.
נוח על משכבך בשלום.
גליה
------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
יצחק, תולדות חייך נקראות כלקסיקון ציוני: תנועת נוער, עליה, חינוך בבן שמן, הגשמה, בריגדה, שליחות לשארית הפליטה באירופה, פלמ"ח, חלוץ בייסוד קיבוץ, מלחמת עצמאות, חטיבת הראל, קצונה בצנחנים ושנים של עבודה בחינוך ובחקלאות.
אחד מדור בוני המדינה היית. אמנם שמך אינו רשום בספרי ההיסטוריה, אבל מעשיך הם ההיסטוריה שעיצבה את המדינה. אתה היית מגויס למען ומעשיך הטביעו את חותמם בסביבתך ובך.
אך סיפור הדור אינו סיפור האדם עצמו. את יצחק האדם הלא מגויס, אולי לא כל הנוכחים הכירו. במעמד זה של פרידה ואולי באיחור מה, חשוב להזכיר ולהבליט את יצחק כאיש משפחה, אוהב, גאה בבניך ובנכדיך, מסור וגם בתחום זה הטבעת את חותמך.
מחיי המשפחה מתעוררים זיכרונות רבים השירה עם המנדולינה, צפרות, גאוותך במעמד של ותיק "חוג מטיבי לכת", החיפושים אחרי פטריות שהסתיימו בהכנת התבשיל המסורתי בו ניתן היה לטעום את כל המרכיבים למעט הפטריות, טיפוח הגינה וחלוקת השתילים בעקביות, מתן פרי ופרחים לכולם בנדיבות (הרי הגידול שלך, אבל התוצר של כולם), האהבה שלך לאישתך, לבניך ובשנים האחרונות לנכדיך.
אני ומשפחתי זכינו לכל זה ואנו אסירי תודה על היכולת שלך (ושל כל המשפחה) לקבל אותנו לחיק המשפחה – הנוכחות והנכונות שלך ושל זהבה - מבייביסיטר פתאומי ועד עמידה איתנו בשרשרת הדורות - הביאו לנו שמחה גדולה.
לי אישית זכורים שיעורי היידיש השבועיים בהם ניסית למנוע ממני לממש את הנטייה שלי לפגוע בשפה האהובה עליך. מהיידיש שלי לא נותר הרבה, אבל מהמפגש איתך נותר בי המון.
בחייך היו רגעים קשים לא מעטים. רבים מבני המשפחה נרצחו בשואה, הקיבוץ הראשון שלך, קדמה, התפרק ובתחומי עבודתך בחינוך היו אכזבות. היה גם הסיבוב הראשון עם הסרטן וכשהתגברת עליו, נאלצת להתמודד עם מחלתו ומותו של שוקי, בנך הבכור שגם הוא קבור כאן בבית הקברות לא הרחק ממך.
כשבנים קוברים את האב, כמו היום, ומספרים את סיפור חייו, יש עצב ואבל, אבל כשאב קובר את בנו – אין מלים. לא התבטאת הרבה בנושא, אבל ייסורי נפשך הורגשו על ידי כולנו ודומני שחלק ממך נקבר גם הוא ביום זה.
אתמול, ביום הולדתך ה-82, סיימת את המאבק שלך עם הסרטן ועברת מהעולם הזה בדרך אופיינית לך – שקט, מכבד, איתן, מבין, משלים ולאחר פרידה מבני המשפחה שכה התגאית בהם היית קשור עליהם כל כך.
נהוג לומר תנוח, הרי מגיע לך, אבל בוודאי יש בגן עדן גינה לטפח, ציפורים לספור ועוד מעשים רבים מסקרנים. עיסוקיך היו בנפשך בעולם הזה ויש להניח גם בעולם הבא.
יצחק, אנחנו נפרדים ממך בעצב, באהבה ובתחושה שהיית זו זכות להכירך. יצחק לרך – איש אדמה, איש ספר, אחד מדור בוני המדינה ועמוד התווך של משפחתו.
יהיה זכרך ברוך
מיכה
------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
יצחק
יש האומרים שסבא הוא אבא של אבא שלך, קשר דם.
ואולי במקרה שלך הוכחת שסבא הוא הרבה יותר מכך, עמוק יותר.
בשנותינו הצעירות ועד תקופה זו עבור אלון, אתה סבא יצחק;סבא שמשחק ושותף לכמיהותינו הצעירות והשובבות, סבא סבלני עם חיוך, חיבוק וסיפור...
סבא יצחק וסבתא זהבה, שתמיד זכרו כל יום הולדת, כל מאורע, תמיד מעורבים ותמיד העניקו בית חם ואוהב.
עם הרבה חכמה, מעט קשיחות, ניצוץ של שובבות והרבה אהבה.
היית לנו לסבא – אוהב, תומך, מחנך, ודמות שליוותה תמיד מהצד.
תודה על שהוכחת שסבא אינו רק הגדרה יבשה, אלא קשר עמוק של אהבה ונתינה, קשר שחזק בלי חיבור עם גנים. פשוט טהור ושלנו:
תחסר לנו מאוד,
חושבים עליך,
נועה, אלון ותמנה.
------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
קשרי משפחה
אביו של יהושע לרך שוקי
אשתו זהבה לרך