קורות חייו
אבא נולד ב- 1900.
"מעט ורעים היו ימי חייו" ובמיוחד שני העשורים האחרונים.
אבא נולד לרב שנחשב לצדיק גדול ושאליו עלו לרגל אנשים מכל שכבות הציבור, כדי שיברכם וייעץ להם (בארץ שימש סבא כרבה של מגדיאל).
אבא, כדרכם של בנים, מרד באביו, ו"יצא לתרבות רעה" - הוא לא הסתפק בקריאת התנ"ך, המשנה והתלמוד, אלא "בלע" ספרים חילוניים, מכל הבא ליד - דבר שנחשב כ"עבודה זרה" ולא היה מקובל באותם ימים, במיוחד לא בביתו של רב. זאת היתה דרכו של אבא למרוד באביו.
לאבא היו שתי אחיות ואח שאתו עבד בצורפות.
אבא, היה ידוע ביושרו באיכות עדייו. היה לו "שם טוב", והשכנים הערבים רכשו לו כבוד רב. בסה"כ חי ביחסי שכנות טובה עם הערבים. היה לו חבר קרוב שהיה בעל השפעה רבה במקום - ואבא עצמו היה מקובל ואמיד.
ב- 1950 - כאשר נפתחו השערים - ואפשר היה לעלות ארצה - לא יכול היה לעמוד נגד גל המשיחיות הסוחף וגם הוא הצטרף לעולים ל"ארץ - הקודש". גם הוא האמין ש"ימות המשיח קרבים והגאולה בשער" - וצו השעה לצאת, ובמהירות.
מכר אבא כל רכושו בחיפזון: את ביתנו הגדול והיפה בפרוטות. את חנותו ותכשיטיו במחירים סמליים - ועלה ארצה עם משפחתו בראשית 1951, ללא בסיס כלכלי - ורק עם מספר מזוודות שבהן בגדים ומצעים.
כדי להרתיע את היהודים מלקחת את רכושם, סופרו סיפורים מסמרי שיער, על כאלה שהתחכמו ולקחו אתם בהיחבא כסף. כאשר אלה נתפסו - גורלם היה רע ומר ועברו ייסורים קשים מנשוא.
המעט שנשאר מרכושנו (שנאכל בציפייה של כמעט שנה לעלייה), שם אבא בטבעת אחת עם אבן יקרה, שהופקדה בידי אדם שהומלץ כאמין, שהיה סוכן נוסע (או משהו דומה), שאמור היה להגיע לארץ דרך אירן. אבא לא הכיר את האיש ונתנה בידו מתוך אמון מלא ובלא מסמך שיעיד או יוכיח את ההפקדה.
האיש מעולם לא הגיע, והכסף שכה היינו זקוקים לו - היה כלא היה.
שווי הטבעת היה 100,000 $ של הימים ההם.
חסר כל היה אבא בארץ הקודש, ללא רכוש וללא מקצוע, (לצורפות לא היה ביקוש אז). הארץ שנפשו כה נכספה לה - "לא חיכתה לו".
הטראומה של הריסוס בדי.די.טי, המגורים באוהלים, תנאי המעברה הקשים, חוסר העבודה, המחסור -כל אלה היו קשים לאבא. אבא לא יכל להשלים עם הירידה "לבירא עמיקתא", אך, גם לא ידע ולא היה לאל ידו, לשנות את המצב.
כל אלה היו כאין לעומת האסונות הרבים שפקדו אותנו זה לאחר זה.
הצרות החלו כאשר נפטר לנו לפתע אח בריא, דבר ששבר את לב הורינו והכניס את עצב השכול לביתנו.
בכך לא הסתיימו האסונות, ושנתיים לאחר מכן נפטרה אמא, משיברון לב, כאשר היא בת 33 בלבד. אבא נותר לבד מטופל בארבעה ילדים קטנים, ועם קשיי פרנסה.
במשפחות העירקיות לא היה מקובל להיפרד מהילדים וקיבוץ נחשב אז ל"תועבה".
למרות זאת, אבא הבין שייטב לנו בקיבוץ, ופנה לעליית הנוער. כך הגענו רבקה ואני למשק, ויותר מאוחר אחינו ואחותנו.
אבא סבל קשות מהפרידה מילדיו - ועוד יותר סבל מכך שלא היה מסוגל לשנות את המצב שאליו נקלע.
מהלומה קשה נוספת נחתה על אבינו ועלינו כאשר עליזה נפטרה.
צער רב ראה אבא בחייו. שבור היה ומת בטרם עת (בסוף ימיו הגיע אבא למשק).
יהי זכרו ברוך.
קשרי משפחה
בתו צפרירה קולמן
בתו עליזה מורד
בנו ציון מורד