אודות ציון

"והאיש תם וישר וסר מרע"
אחינו ציון,
לציון, אחינו ,לא היו חיים קלים.
ציון, שהיה הילד האהוב במשפחה (הבן היחיד) התייתם בגיל רך ונדד בבתי יתומים עד הגיעו למשק.
גם במשק, חייו לא היו קלים, בחברת בני-משק שידעו ל"עשות את המוות", לילד השונה והחדש.
למזלו, שכלו ומיזגו הנוח עמדו לו – ולאט לאט זכה להערכת בני כיתתו.

כאשר התגייס לצבא, למרות שלא היה מתאים ללחימה – הלך לתותחנים. גם השירות בצבא, ואח"כ המילואים בכל שנה היו לו קשים ביותר, ונגדו את אופיו של ציון, שהיה איש ספר ויושב אוהלים. אך כמו שעון, נקרא מדי שנה למילואים, עד הגיעו לגיל השחרור הרשמי לפני מספר שנים.
גם כאשר רצה ללמוד, אישרו לו לאחר מאבק והרבה עוגמת נפש, חצי שבוע .
שום דבר לא בא לציון בקלות, וגם על המעט שביקש – תמיד היה צריך להיאבק – כאשר מאבק (כל מאבק) היה למורת רוחו ונגד את אופיו, ולכן היה קשה לו ביותר.
לאחר השחרור, עבד בפרדס עם אהרל'ה ז"ל , כמו-כן עבד באפעל כמגוייס - עד שהגיע לעבודתו בפלסאון - בשנת 1972.

תכונותיו של ציון, שהצטיין ביושר, באחריות רבה, בחריצות, בהגינות, במהימנות דייקנות ויעילות – התאימו לנדרש בעבודה זו שבה התמיד כ-30 שנה – לשביעות רצונם של ספקי והנהלת פלסאון .
ציון היה אדם טוב, במלוא מובן המלה. איש עקרונות, אופטימי, רודף שלום, חכם וידען, אוהב מקורות ישראל, ויודע את התנ"ך על בוריו.
רגישותו וחוש הצדק שלו היו מפותחים ביותר, התקשה ביותר להתמודד עם רוע ורשעות לשמם וסבל מאוד כאשר נעשה עוול לו ולאחרים.
כל שרצה היה לחיות בשקט – ולתת לאחרים לחיות.
גם מותו של ציון – לא היה קל. 10 חודשים ציון עבר בידיעה שהוא חולה במחלה ממארת מתקדמת.
עם הקושי הנורא - שדינו נחרץ ושאין מזור. למרות זאת השתדל שלא להכביד, לא דיבר על-כך, והתמודד עם הסבל ואי הנוחות של המחלה בלי להרבות במלים, בלי להתאונן.

צר לנו שתכונותיך אלה וכל טובך - לא עמדו לך כדי לזכות בחיים ארוכים יותר ונלקחת מאתנו בטרם עת. כמה צר לנו עליך אחינו.
הזמן חולף בלעדיך – ולא נעשה קל יותר.
הזמן אינו מטיב עמנו ואינו מנחם ומביא מזור.
אין דבר שאנו עושות שאינו מזכיר אותך, אין מאורע שקורה - שאנו לא חושבות מה הייתה תגובתך עליו. אין פעולה שאנו עושות שאינך מעורב בה.
מעניין מה ציון היה אומר על כך?
מעניין אם ציון היה מרוצה/עצוב/מוטרד ?
פשוט – אתה כה חסר לנו !

והגעגועים – לא חלמנו שהגעגועים יהיו כה חזקים, כה צובטי-לב, כה קשים.
הוי ציון, כמה קשה לנו בלעדיך!

ואתה היכן אתה?
כמה רוצות אנו להאמין שאתה מצוי במקום טוב – ושאתה שלוו וחסר דאגה.
כמה רוצות אנו להאמין שהגעת למנוחה הנכונה.
כמה רוצות אנו להאמין שאתה ממשיך בדרך כלשהי – ולא רק בלבנו.
כמה היינו רוצות שתהיה אתנו! כמה אתה חסר לנו!

ציון, באשר הנך - נוח בשלום ויהי זכרך ברוך!
צפרירה ורבקה – אחיותיך
 
 

קשרי משפחה 

אחותו צפרירה קולמן
אחותו  עליזה מורד 
אביו  עזרא מורד