קורות חייו

דנילה, כפי שקראנו לו, נולד ב- 28.8.1923, בעיר אסן שבגרמניה. עלה ארצה בשנת 1934, והוא בן אחת עשרה. שנתיים לאחר מכן נפטרה אמו והוא הוכנס למוסד "אהבה" שבקרית ביאליק. עם גמר ביה"ס עבד במפעל תעשייתי במפרץ חיפה ובאותה העת הצטרף לנוער העובד. לא ניתק את קשריו עם חבריו במוסד, ויצא עמם להכשרה בדגניה א'. משם לקבוצת "עלומות" אשר בפורייה ומשם לגרעין הצופים א' אשר ישבו באותה עת בדגניה. ומאז אצלנו עד דרכו האחרונה.
כשהקבוצה עברה לפרדס חנה, דנילה היה סדרן עבודה ומרכז משק. משם גויס ביחד עם חברים נוספים לעבודה בסדום, בפלוגת הקיבוץ המאוחד.
ברחובות עבד והיה אחד האחראים למפעל של ההגנה שהיה בקיבוץ ועסק בייצור תחמושת. (היום מוזיאון, "מכון איילון").
בעת מלחמת השחרור נפצע בתאונת עבודה וכתוצאה מכך הפך נכה.

ב- 1950, יצא ללמודים באוניברסיטה העברית בירושלים, בפקולטה למדעי הטבע וב- 1956 קיבל את התואר .M.A בפיסיקה. בעת לימודיו באוניברסיטה ולאחר מכן, עסק בנושאים פיסיקליים שונים על רקע ביטחוני.

ב- 1960, נבחר למטאורולוג ראשי במחלקת המחקר של השרות המטאורולוגי.
וב- 1961, החל לנהל מעבדה לפיסיקה באוניברסיטת תל-אביב, והדריך תלמידים במחלקות הביולוגיה והמיקרוביולוגיה.

עסק גם במדעי היהדות ובבלשנות עברית, שוודית, ערבית ועוד.
דנילה עסק בנושאים שונים ומגוונים: בין השאר תירגם את ספר הילדים "מיו מיו שלי", משוודית לעברית.
דנילה היה מדען - אדם שעיסוקו בהרחבת תחום הידע. מביע דעות על חינוך ובעיקר מאמין בחיוניות של השכלה, למידה ודעת.
הייתה בו מזיגה של מדען וחבר קיבוץ. לא רק שלא ויתר על הקיבוץ כשהחל לעסוק במדע, כי אם נשאר "קיבוצניק שרוף" החל בלבושו הצנוע וכלה בהתנהגותו ובהשקפת עולמו. היה איש עבודה חרוץ ושקדן ולוחם על דמותו של הקיבוץ.

נפטר ב- 24.5.1965, מעצם של דג שנתקה בגרונו והוא בן ארבעים ושתיים ובמלוא כוחותיו היצירתיים.
פטירתו בטרם עת, היא אבדה לחבריו ואבדה למדע הישראלי.

יהי זכרו ברוך.