קורות חייו

אלקנה נולד לפני 91 שנה בפולין, ומשחר ילדותו גילה כשרון רב ללימודים ומסלול חייו נע דרך החדר והישיבה, בכיוון של הסמכה לרב.
אך כבר באותה עת, בטרם הסמכתו, החלו נושרים מתיקו כתבי עת חילוניים, שהחביאם מתחת לגמרא, על מנת לעיין בהם לעת מצוא.
הוא נתפס לרעיון הציוני והשאיפה להגשים רעיון זה מילאה את כל לבו.
הוא התמסר לפעילות התנועה הציונית בכל נפשו ומאודו, והחליט שעל מנת להגשים רעיון זה הלכה למעשה, עליו לזנוח את המשך לימודיו בישיבה, וללמוד מקצוע שיאפשר לו להיכלל במכסת העולים שנקבעה באותה עת ע"י ממשלת המנדט. ב- 1925 עלה עם משפחתו לארץ כחלוץ וכמגשים, ובמשך כל שנות חייו התמיד בעבודתו כפועל בנין בחיפה, בעין חרוד, ובתל יוסף. כשנשאל לעיסוקו היה תמיד גאה לציין: "אני פועל בנין העובד עבודת כפיים". מעולם לא התאונן, ולו גם במצבים הקשים ביותר, בתקופה של חוסר עבודה, כשבקושי יכול היה לספק פת לחם לילדיו, תמיד היה שמח בחלקו ומרוצה ללא טענות ומענות. יתרה מזאת, הוא אף השתדל לסייע לעולים החדשים מבני עירו, וביתו שימש לא אחת אכסניה ראשונה, בה מצאו בני עיר בית חם מיד עם בואם ארצה. הוא דאג למחסורם והשתדל לעזור להם למצוא תעסוקה ודירה. במשך כל שנות חייו חי בצניעות, הסתפק במועט, השתדל שלא ליפול למעמסה על זולתו.
אלקנה היה צעיר ברוחו ובנפשו, היה חברותי, איש רעים ומאיר פנים.
אהב את שמחת החיים ובכל מקום אליו נקלע הפך מהר למרכז החברה.
היה לו קול ערב ונענה לבקשת חבריו וידידיו, לשיר במסיבות ובימי שמחה. גם בשעות עבודתו היה נוהג לשיר, ולא אחת היו מתקבצים ליד חלונות הבניין בו עבד, פועלים שעבדו בסביבה, כדי לשמוע את השירים היפים ששר ברגש רב.
הוא הרבה לקרוא וידע לספר יפה ולצטט מדברי סופרים וחכמים מדרשים ואגדות, והצליח להגיש זאת בהקשר מתאים, עם מוסר השכל, הקולע ישר למטרה.
לפני כשנתיים נחלש מאוד מאור עיניו ולקה בשמיעתו ולא יכול היה יותר לקרוא וגם הקשר עם סביבתו הלך והתרופף. אף על פי כן המשיך גם במצבו הקשה הזה, להיאבק כדי להמשיך ולהיות פעיל.
עד לפני מספר חודשים עוד התמיד בעבודתו ליד מיטת חוליו, בהרכבת חלקים מפלסאון והיה גאה בכך שהוא עדיין מצליח למלא מכסת עבודה רבה, ועל ידי כך מביא תועלת גם בשעת חוליו.

יהי זכרו ברוך.