קורות חייו

אבא עלה לארץ בשנת 1934 מריגה אשר בלטביה, במסגרת התנועה החלוצית (את אביו איבד במלחמת העולם הראשונה) ומכאן מתחיל סיפור, שעיקרו מאבק, אהבה, מסירות נפש ונתינה, שילוב של קושי ויופי, סיפור חיים מרתק, שכל כך דומה לסיפורו של "הישוב" ומדינת ישראל.

אבא מראשוני הנוטרים במשטרת הישובים, אבא מתקופת "הטנדר". אבא עולה על מוקש בואך חולדה. אבא בהגנה, בסליק, במאבק, במלחמה. אבא המתנדב, אבא סולל כבישים, בונה בתים. אבא בכינויו "ברלה" כל חייו פועל עברי.
אבא איש מעמד הפועלים, הנאבק על עבודה עברית, על זכויותיו של הפועל על כבודו של הפועל. דווקא כאן במושבה, במציאות של החיים עם אמא, שהיא בת איכרים וחלק גדול מאנשי המושבה, שהם איכרים, יזכרו את אבא, כנאבק ולא תמיד ימיו היו קלים. לעתים נאבקו בו, אך העריכו ואהבו אותו. איש חם ופשוט היה אבא, כולו לב, וכל כך אנושי, וכך היה בבית. גם ימים קשים ידעו, אך תמיד הייתה הרגשה של אחריות וחום אנושי ואהבה. ביתנו תמיד פתוח לכל איש, לכל אדם, לכל מצוקה.
שנים, שנים היה פעיל בקהילה, במועצה המקומית, במועצת הפועלים, בבית הכנסת.

משברו הגדול היה מלחמת יום הכיפורים, עם נפילתו של מאיר בעלה של אחותי התאומה נורית, בקרב טנקים בחושנייה, אשר ברמת הגולן, ולנורית שלוש בנות קטנות, אבא שוב יוצא למאבק, וביחד עם אמא הם מתגייסים לעזרת נורית וגידול הבנות. בחום, אהבה, התמדה ועקשנות מתמסר אבא לכך, היה זה שיעור אנושי מאלף. אבא גם התקרב למסורת ותורת ישראל. מתפלל יום יום לאלוהיו ולעתים גם זועק, שואל ומתייסר.

לאחר פטירתה של אמא, נפרד אבא ממושבתו אשר כל כך אהב ובא לחיות בביתי - מעגן מיכאל, ליד בני ביתי. הוא התקבל בחום, עבד בפלסאון והיה כל כך גאה על כך. אבא שוב בחולצת עבודה, ולאחר מכן, במועדון הורים. אבא אהב את מעגן מיכאל ותמיד הודה על היש והקיים. הוא נהג לומר "כולכם תגיעו לגן עדן, רק בגלל הטיפול בהורים".

בשנה האחרונה, חלה וחי בבית הסיעודי. אבא זכה במקום שכנראה מלאכים וצדיקים זוכים לו, כל כך הרבה כבוד וחום ומקצועיות והתייחסות ואהבה יש במקום הזה. בחודשים האחרונים ניהל אבא את מאבקו האחרון, מאבק בתלות, בחולשה, במחלה, בחוסר האונים.
ימים ולילות הייתי עם אבא במאבקו האחרון, בליטוף, בתמיכה, בהערצה. מידי פעם כשחזרו אליו טיפת כוחות, שאל בשקט: "רמיל'ה, אתה צריך משהו, בבית הכל בסדר, מה שלום הילדים, אני יכול לעזור במשהו?". אבא היה עייף ומותש, שלא הפסיק לרגע לחצוב בסלע הקשה. ידיו הגדולות והחזקות העידו על כך, עיניו בולטות, יפות וכחולות.
לאחרונה לחש לי - די, די אני עייף, מספיק! הוסיף ואמר: "וחזקת והיית לאיש/ (מלכים א' פרק ב').
בשיבה טובה, אב לבנים, סב לנכדים ונינים הולך אבא היום לעולמו, שינעמו לך אבא רגבי המושבה, ליד אמא. תנוח על משכבך, אתה ראוי לכך. אהבתי אותך אהבת נפש.

שלום פועל עברי!
שלום אבא אהוב!

יהי זכרו ברוך.