לאליעזר אחינו היקר / שלמה אלבוחר
במלאת 7 ימים למותו.
לייזר הלך לעולמו בגיל 74 שנים,
היה צעיר העולים לארץ ממונסטיר (ביטולה), שבמקדוניה, והבן היחיד, שיש לנו תמונה מינקותו, שכן, הוא עלה ארצה בהיותו בן חמישה שבועות.
בהיותו בן ארבעה שבועות עלה לאוניה צ'יצ'ירין בדרכו לארץ והוא צולם ב"תעודת העליה", אשר הוצאה במשרד הארצישראלי בזגרב. הוא היה עולה חוקי לכל דבר ועניין.
נלוו אליו במסעו לארץ הוריו, אהרן ורג'ינה אלבוחר ואחיו הבוגרים, בני שש וארבע שנים – יהודה ושלמה.
מיד עם בואנו לארץ, שמנו פעמינו לירושלים.
לייזר למד ב"תלמוד תורה" בבית אהרן.
אנו גרנו ברחוב דוד ילין פינת רחוב תחכמוני וסמוך לביתנו היתה התחנה הראשונה של קו האוטובוס מספר 3 ב', העושה את דרכו לשכונת גאולה ומאה שערים.
באותם ימים היה על הנהגים בהגיעם לתחנה הראשונה להרים את מכסה המנוע ולבדוק אותו ואת כל חלקיו, לנקותם ולהבריקם. לייזר היה בן בית אצל נהגי הקו. כשהסירו את מכסה המנוע, עמד עליהם והשגיח בכל מעשיהם, וכך הכיר מהו קרבורטור וכיצד נראה מנוע, מה מראם של הפיסטונים ומה תפקידם וכך למד להכיר את המנוע לכל מרכיביו וחלקיו.
לכשהתבגר לייזר, הוא יצא להכשרה לקבוצת בית השיטה אליה הגיע כחניך תנועת "הנוער העובד והלומד העברי".
טבעי היה, שלפני צאתו לקבוצה, הכשיר עצמו כנער מוסך במוסך פורד.
לייזר היה מהיר במלאכתו, וקידומו במוסך פורד היה מובטח, אלא שחפצה נפשו בחיי שיתוף, וכך היה, שיצא להכשרה בקבוצת "בית השיטה" וממנה להתיישבות בקיבוץ "מעגן מיכאל" ונעשה תוך זמן קצר מכונאי ראשי. תיקן מכונות, מנועים של טרקטורים ואפילו ספינות דייג.
צעיר לימים היה אליעזר – בן 19 בסה"כ – כשנשא לאישה את אלישבע (אלקה).
החתונה נערכה בבית הכנסת "יגל יעקב", בו שימש אביו כגבאי מכובד.
כשנולדו להם הילדים, יצאה כל המשפחה מירושלים למעגן מיכאל וחגגה ליד מקורות נחל התנינים. אוכלים ושותים והיתושים אוכלים ושותים את דמנו.
לאליעזר נולדו שלושה ילדים: אורנה, ירון ואביטל. ולאורנה שלוש בנות, נכדותיו של אליעזר: דיקלה, מעיין ורעות.
איש משפחה היה אליעזר ולא פסח על מסיבה אחת ועל חגיגה אחת. בכולן היה נוכח ובכולן בלט בשתיקתו. כשנשאל שאלה כל שהיא, היה פותח את פיו וכל מילה שיצאה מפיו היתה שקולה ומדודה, ואמירותיו אימרי-שפר.
מה יקרת לנו, אחינו אליעזר ומה נעמת לנו.
נוכחותך ושתיקותיך יחסרו לנו עד מאוד. עינייך הירוקות המשוטטות סביב, הרואות הכל, הבוחנות הכל וקולטות הכל, פסקו להביט ולהתבונן. לבך חדל לפעום והשאיר אותנו, אחיך ואת כל בני משפחתך, קרוביך וחבריך לקיבוץ, עצובים, נדכאים וכואבים. אין מנחם לנו.
נשמור את זכרך בלבנו ככל שירבו ימינו.
אחיך שלמה.
--------------------------------------------------------------------------------
דברים של עפרה אלבוחר
לא הכרתי היטב את אליעזר כילד.
ב-1932 כשהיה בן חודשיים עלה ארצה עם הוריו ושני אחיו הבוגרים.
אם הייתי צריכה להגדיר את אליעזר בכמה מילים פשוטות: עושה הרבה, מדבר מעט.
על פעילותו הרבה מאוד במעגן מיכאל ידברו אנשי המקום.
כשהתחילו הכאבים, הטיפולים והסבל- כל פעם בבואנו לבקרו – העמיד פנים,שוחח כמעשה יום-יום, לא התלונן.
ואני מניחה שעשה זאת כדי לא להכניס את משפחתו ללחץ.
לעשות דבר כזה צריך הרבה כוחות נפש. בן אדם אמיתי וכנה, שראה את הזולת וניסה תמיד לדאוג ולעשות שיהיה בסדר.
לצערנו הרב, שניים מאחיו, שלמה ומוש אינם יכולים להיות עמו פה היום מסיבות בריאות.
עפרה אלבוחר.
--------------------------------------------------------------------------------
לייזר אחי ורעי / עליזה בר נתן
לייזר
לייזר, אחי ורעי,
צר לי על הסבל העובר עליך.
כל כך אוהב חיים,
את המשפחה את הילדים,
האחיות והאחים,
ובמיוחד לצאת לטיולים
אם לטיולי ביבה, ואם לחו"ל,
לא חשוב לאן, הכל כלול.
מסור בלי קץ לפלסאון,
ופלסאון ראתה בו הון.
הון רוחני ואכפתי.
בכל הפינות הנידחות,
היו ידיו המבורכות.
לכל פניה היתה תשובה,
וביצוע מיידי ללא מריחה.
צנוע, ועניו ללא חשבון.
ללא לימודים, שכל ישר ונבון.
לייזר, הבוקר נפרדנו בדמעה,
אך על פניך היתה נסוכה שלווה.
תמה המלחמה, תמו הייסורים.
מלחמה קשה לכל המשפחה,
אבל הייתם מלווים
בצוות גדול של המרפאה
של הבית הסעודי
על כל ציוותו
שעשה רבות לטפל ולהקל
על זאת המשפחה מודה
ומוסרת לכם תודה.
עליזה.
--------------------------------------------------------------------------------
לייזר, חברי לעבודה / גיורא ברכה
לייזר, חברי לעבודה,
דרכינו הצטלבו שנית לפני למעלה משלושים שנה, עם כניסתי לעבודה במפעל. אני, כבוגר צבא, אתה, כמנהל התחום הטכני. מאז כמעט לא נפרדנו. אתה ליווית והדרכת אותי לאורך הרבה שנים, מהמסגריה, דרך מחלקת תבניות ועד הנדסת המפעל.
התכונות שגיליתי בך היו תמיד לנגד עיני: צניעות אישית, הסתפקות במועט, מסירות אין קץ למקום העבודה, והקפדה על כל פרט ופרט.
פלסאון היתה לך בית שני, מלפני צאת החמה עד אחרי השקיעה בילית בין קירות המפעל. גם בשבתות וחגים הגעת ללוות את הקבלנים, להשקות בטון, או סתם לכבות אור שנשכח.
פלסאון חבה חוב גדול למקימיה ולך, שהקמת ובנית את המפעל במשך יותר מ-35 שנים, אנו בעלי חוב על אחת כמה וכמה. התחלתם כצוות קטן ויוזם ללא ידע מוקדם, ללא לימודים או הכשרה. הקמתם מפעל לתפארת, וכל זאת במסירות, כוח רצון,יזמות ואלתור.
השנים האחרונות, לאחר שלקית במחלה, לא היו קלות, אבל אתה המשכת להגיע למפעל מדי בוקר; הרי כבר אמרתי שהיה זה ביתך השני.
לא מזמן עוד הספקנו לערוך לך מסיבת הוקרה עם משפחתך ועם וותיקי המפעל ובה הודינו לך על תרומתך הגדולה לבניית חברת פלסאון, ואני שמח שהשבחים נאמרו בפניך.
יום אחד הפסקת להופיע, ואני הבנתי שהמחלה הכריעה אותך.
בשם משפחת פלסאון אנו נפרדים ממך.
נוח בשלום על משכבך, לייזר חברי.
גיורא ברכה
--------------------------------------------------------------------------------
לייזר ידידי / ניסים
לא מזמן ערכו חבריך בעבודה מסיבת הוקרה לעבודתך רבת השנים במפעל.
החברים ציינו את מסירותך והאחריות שלקחת על עצמך,
נתת לשותפיך את כל יכולתך וכישוריך.
היית בין מניחי היסודות לבניין מפואר זה.
התחלת לעבוד בגיל 14 כשולית מכונאים בירושלים.
מאוחר יותר יצאת להכשרה צעירה.
נפגשנו בשנית בגרעין משותף שהצטרף למעגן מיכאל.
עבדנו ותמכנו אחד בשני, לאורך כל השנים בעשייה משותפת.
ידעת להיות חבר ושותף ועל כך מגיעה לך תודתנו.
נסים.
--------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
קרבת משפחה
אשתו------- אלישבע אלקה אלבוחר