קורות חייו

יפתח נולד ב- 22.10.1955 היה בן שני להוריו, אביבה וגדעון מקרית טבעון.
הוריו מספרים כי בילדותו, אם כי היה חלש מבחינה גופנית, היה בעל אופי עקשן , היודע לעמוד על שלו ולא נירתע מהתמודדות עם גדולים וחזקים ממנו, כאשר היה משוכנע בצדקתו.
ידי זהב היו לו, משולבים בחריצות וברצון בלתי נדלה, שהביאו לכך שבכל אשר פנה הצליח.
הלימודים העיוניים לא היו הצד החזק שלו. עם סיום לימודי היסודי, לאחר תקופה ממושכת של לבטים, ושנתיים לימודים בלתי מחייבים בביה"ס התיכון בטבעון, פנה לחפש את מקומו בחברת הילדים במעגן מיכאל. שם, חשב, ירבו המעש והתכלית ויוכל לתת ביטוי יתר לצדדים החזקים שבו. אך חבלי הקליטה היו קשים, אם כי מעולם לא דיבר על כך, ומשנשאל צייר תמונה ורודה.
תקופה זו חישלה אותו, ומילד הפך לנער ולבוגר. החישול הנפשי לווה בהתפתחות גופנית, ומילד קטן וחלוש הפך עלם חמודות גבוה וחזק. הוא שהיה ילד עירוני, בחר בקיבוץ.
אהב את חיי הקיבוץ וניראה שזכה ביחס דומה מהסביבה, לאחר שעמד במבחנה.
זכורה במיוחד תקופת מלחמת יום הכיפורים, בה חש יפתח את כל כובד האחריות על כתפיו, בכל הנוגע לתפקוד הרפת. יפתח זכר תקופה זו בסיפוק. תקופה של מאמץ ואתגר שיכול לו.
בצבא התגייס לצנחנים. בתקופה זו מתגלה יפתח כבחור שאפתן, המציב לעצמו מטרות ומגיע אליהם. הוא נישלח לקורס קצינים, מתוך ידיעה ברורה שרק הטובים חוזרים לגדוד. הוא מתאמץ וחוזר לאחר סיום קורס הקצינים ליחידה כמ"מ ושוקע רובו ככולו באימון חייליו. מוצע לו להיות סגן מפקד פלוגה, הוא מקבל את האתגר, ונושא בתפקיד.
גולת הכותרת של השירות הצבאי, הייתה השתתפותו הפעילה במבצע אנטבה. לא דיבר על כך, אך הרבה לספר על חברו שנפצע קשה בפעולה והרבה לבקרו בכל הזדמנות.
אסון המסוק ב- 11 במאי 1977 בבקעת הירדן, בו נספו חברים אתם החל את ראשית דרכו בצבא, היה מהלומה כבדה ליפתח.
יפתח לא התאושש ממכה זו, עד לתאונה הקטלנית בה נספה ב- 17 במאי 1977.
יפתח נפל במילוי תפקידו, בנועימה שבבקעת הירדן.

תמיד נזכור אותו חיוך מבויש, לגלגני קמעה, טוב הלב, הרצון והיכולת לעזור לזולת, החיפוש אחר האתגר והעמידה בו. התכונות שאפיינו את יפתח שאיננו עוד.

לזכרו ערכו חבריו מסע נווטים. חבריו ביקשו לזכור אותו, בדברים שעסק בהם ויכול להם. בטיוליו עם אביו למסעות צייד, ובנווטיו הרבים כחייל צעיר, הלומד את הארץ ברגליו, וכקצין המנווט בראש חייליו.

יהי זכרו ברוך.