קורות חייה

בשבת ימלאו שבעה ימים לפטירתה של סבתא צירלה - אימה של מלכה כהן.
נולדה לבית גריסרו בשנת 1900 בעיירה דראבאן שברומניה. נישאה בגיל 30 לאליעזר סקג'יו, שהיה סנדלר במקצועו ושהעתיק את מגוריו לעיירה שלה.
ילדה שתי בנות - יהודית ומלכה, ובן - נחום. הבת הרביעית נולדה שנה וחצי לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, ונפטרה כמה חדשים אחרי כניסת הגרמנים לרומניה
ובתוך תנאי הגירוש שעברו על המשפחה.
האב נשאר בצד הרומני וניצל בזכות עבודת הכפייה שגויס אליה ע"י הרומנים. האם והילדים הוגלו לטרנסדניאסטריה, המרכז אשר ממנו נשלחו היהודים למחנות. האם הצליחה לסדר את הילדים בבית ילדים של הג'וינט ובזה הבטיחה את קיומם. היא עצמה התחבאה והייתה צפויה מדי פעם להיכלל במשלוח אל ההשמדה. עמדו לה קשריה עם בן העיירה, יהודי ששירת את הגרמנים והצליחה להתחמק מדי פעם.
עם התקדמות הצבא האדום, נשלחו היהודים בחזרה למקומותיהם. קודם נשלחו הילדים וכעבור שבועיים הגיעה גם האם אל העיירה.
חלק מן העיירה נהרס ונשדד על ידי השכנים, אבל חלק היה עדיין קיים. עברו שנתיים עד שחזר האב מעבודות הכפייה.
כאשר התארגנו תנועות הנוער, הצטרפה מלכה אל קבוצת "דרור", אשר הפליגה ב"פאן יורק" וב"פאן - קרסצ'ן", הצליחה לפרוץ את המצור ולהגיע אחרי חודשיים בקפריסין לארץ ולחברת הנוער באלונים.
ההורים, האחות והאח, השתדלו לקבל רשות לעלייה ונענו בשלילה פעם אחרי פעם.
אולי העובדה שהאב היה בזמנו בעל כרטיס- חבר של המפלגה הקומוניסטית, היה לה קשר כלשהו לסירוב זה. כאשר נתקבל סוף-סוף האישור בשנת 1966, נפטר האב ורק האם עם האח נחום ומשפחתו יכלו לנצל את הזכות לעלייה לישראל.
נחום, אשתו והתינוקת כוונו לגבעת עדה, מקום שהפרנסה נמצאה בדוחק, והימים הם ימי המיתון. האם עברה כעבור 4 חודשים למעגן- מיכאל, וכאן ראינו אותה מהלכת בינינו, ללא שפה ובלבוש האופייני לה. את קשריה עם נחום שמרה כל הזמן, וגם בעברו לחדרה הייתה מבקרת בתמידות אצלו. כאשר חלתה אשתו, ביקש ממנה לטפל בפעוטים, לבשל ולאפשר לו לצאת לעבוד והיא נענתה לו בשמחה.
בשבת אמרה לו שהיא חשה ברע, וביקשה להזעיק רופא. אחרי כמה שעות נפטרה בבית החולים הקרוב.

אין ספק, שרק בזכות מלחמתה העקשנית, הבטיחה לילדיה את קיומם.

יהי זכרה ברוך.