קורות חייו

אבא ישעיהו נולד בפולין, באזור העיר פשמישל אשר בגליציה בשנת תרס"ב 1902 ונפטר בראש השנה תש"ן.
שנות ילדותו עברו באחוזות חקלאיות, חכורות ע"י המשפחה מידי בעליהן הפולנים.
מסורת שעברה במשפחה. האחוזה שכנה סמוך לכפר שתושביו האיכרים הועסקו באחוזה ונקראו רותינים.
בשנותיו האחרונות כשעבר לגור במשק, הרבה לעסוק ולספר על הווי החיים של משפחה יהודית מסורתית - חסידית בקרב האיכרים, על אופיים ופשטותם, עבודתם, האדמות, הגידולים, על ה"מסחר" בלחם לבן תמורת הרכיבה על סוסים, והקשר עם העיר. חיים שלווים אלה נקטעו עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה. פולין בתחום הקיסרות האוסטרית עומדת להיכבש ע"י הרוסים, המכלים כל הנקרה בדרכם.
המשפחה נודדת על עגלות וסוסים לצ'כיה והונגריה. מעט האמצעים שלקחו עמם מקיימים אותם במשך המלחמה. עם שוך הקרבות, חזרו דרך האחוזה החרבה, אשר כל רכושם אבד בה, לעיר ושם התגוררו. אבי המשפחה עסק בחלפנות ואבא למד לימודי יהדות ולימודים כלליים.
אבא מצטרף לתנועת "החלוץ", יוצא להכשרה באחוזה חכורה ועם תום תקופת ההכשרה חזר להורים והודיע על עלייתו לארץ. התנגדות ההורים אינה משנה את דעתו והוא פונה לוינה להשגת דרכון. כשאינו מצליח, הוא חוזר ופונה להברחת הגבול הרומני ומשם מפליג באנייה ומגיע לארץ בשנת 1923 בערך.
שנים אלו של העלייה השלישית הם קשות, שנים של חוסר תעסוקה ומחסור. החיפוש אחר תעסוקה, מביאו לזיכרון יעקב לעבודות הייבוש של הכברה. אבל לחוסר מזלו, חטף במהרה קדחת ולא חזר לייבוש.
עבודה במלונאות בחיפה, ואחר חיפוש עבודה בחקלאות, מביאו לקטיף עלי טבק בכפר תבור. התנועה מחיפה לכפר תבור ברגל, ובעוברם דרך ישובים הם מתקבלים בסבר פנים יפות, גם שלמארחיהם אין כמעט מה לאכול. גם תמורת העבודה בקטיף אין במה לשלם. המזון דל ומספיק בקושי לקיום. הקשיים מחדשים את הנדידה בחזרה לחיפה, וכאן מתקשר אבא לעבודת הבניין בקבוצות קואופרטיביות ואחר כך בסולל בונה.
עם החזרה לחיפה התעסוקה מועטה. חיים במחסור כשלקט החרובים בכרמל, ממלא את המחסור במזון. הסיורים בארץ נמשכים אך ברגל ולתל אביב הולכים מספר ימים.
בשנת 1933 עם הקמת המשפחה, מתארגנת כקבוצת פועלים לבניית קריית חיים (ארלוזורוב), על חולות נודדים בשיטת בנה ביתך. בניית הבתים מקדימה את הכבישים ובשנים הראשונות בוססים בחולות עמוקים. סוף שנות השלושים מביאות אתם את המאורעות והאבות מתאמנים כשומרים בנשק רשמי ולא רשמי על הקריה.
בד בבד מעלה אבא את הוריו ארצה, משכנם ומקיימם בביתו עד שהלכו לעולמם.
האחיות נשארו בפולין ונספו בשואה. מכל המשפחה שרדו בודדים, אשר מצאו מקלט ברוסיה. מלחמת העולם השנייה - קריית חיים באזור תעשייה, מאגרי דלק ובתי זיקוק. הפצצות מטוסים איטלקיים וגרמניים מכוונות אליהם, אך פוגעות גם בבתי מגורים. בונים מקלטים ולבסוף נוטשים את הקריה והמשפחות עוברות לגור בכל לול פנוי שבמושבים. האבות עובדים ובאים לבקר בשבתות. בהתרחק הסכנה חוזרים לקריה. בסביבתה מחנות צבא גדולים וחיילים מכל קצוות האימפריה. שדות תעופה ומטוסי קרב להגנה. אך כל עוד התחוללו הקרבות במדבר המערבי, לא חזר הביטחון.
בסיום המלחמה עובר אבא לעבוד בתעשייה, בבית יציקה "וולקן", שם התמחה בהכנת תבניות ליציקה מחול מיוחד, עד ליציאתו לגמלאות ב - 1968, הוא העדיף לעבוד במו ידיו, ולא לעבור לניהול ולעסקנות. ביסוד הקמת קריית חיים היה הרעיון שלכל בית צמוד שטח קרקע של כדונם שישמש כמשק עזר לגידול ירקות, פרחים ופרות, וכל השנים כל עוד עמד להם כוחם, פרח השטח מגידולי פרחים וירקות
ששימשו להגדלת ההכנסה של המשפחה.
לפני כחמש שנים חלתה אימא ועברה להתגורר בבית אבות בפרדס חנה. אבא הצטרף אלינו וחי עמנו כשהוא ממשיך לעשות ככל יכולתו בעבודתו במועדון, בדאגתו לאימא ובהעלאת סיפוריו על קורותיו בילדותו ובארץ, לכל מי שהאזין לו.

יהי זכרו ברוך.