קורות חייו
משנת תרע"ד ועד שנת תשמ"א, עבד סבא מאיר, מגיל חמש עשרה ועד גיל שמונים ואחת. בשיבה טובה מת הסבא. ובכושר חיים וחיוניות, חן ושכל בהיר, עד ליומו האחרון. להלן קטעים אחדים, מן הדף שיצא בעלון המשק, ליום הולדתו השמונים.
יש נייר, יש דפוס. יש דפוס יש ספרים. יש ספרים יש כריכיות של ספרים. יש כריכיות יש כורכים. יש סבא מאיר יש כריכיה, והוא בן שמונים ונולד תחילת המאה. ובשביל לעלות לארץ ישראל, שמו מאיר ובתעודות רשום שנולד ב- 1892, והכל בשביל פספורט, שנועד על מנת לעזוב את פולין, והפספורט על שם אחיו הרופא, שנפטר בסיביר ושמו מאיר. וזאב פייבושביץ הוא סבא מאיר. מגדל שפם, על מנת להיראות מבוגר יותר ומוציא דרכון על שם אחיו ומקבל סרטיפיקט, הרי הוא אישור עלייה, מטעם ממשלת פלשתינה א"י, היא ממשלת המנדט, ועולה לארץ ישראל בשנת תרפ"ה, היא 1925, סבא מאיר נולד למשפחת פייבושביץ בעיר וילנה. כריכיה גדולה הייתה לאבא של זאב ובה פועלים רבים, כריכה גדולה וחמישה ילדים, מהם אחות ושני אחים הגיעו ארצה. האחות נפטרה ושני האחים יבדל"א בארץ ישראל.
וילנה, היא ירושלים דליטא, מקום גידולו של זאב הקטן, ההולך לבית ספר רוסי, עד גיל 14, כי וילנה היא חלק בלתי נפרד מרוסיה הצארית, אמא רוסיה רחבת הידיים.
ב- 1941, זאב בן ה- 15נוסע לטילויט, אשר על נהר הממל, לעבודה, עובד מספר חודשים, בבניית נמל וכמובן מוצא עצמו בכריכיה של גרמני, גוי, כאשר עובדיו שני שבויים רוסים. וזאב הוא וולף, הוא וולודיה, המדבר גם רוסית וגם גרמנית, הופך למנהל ומקים יחסי ידידות גם עם הבוסים הגרמנים וגם עם השבויים הרוסיים. המלחמה נגמרת ולמרות הפצרותיו של בעל הכריכייה הגרמני.
זאב שהוא כבר בחור בן 18, חש באווירת האנטישמיות הגרמנית וחוזר אל משפחתו לוילנה, העוברת מיד ליד, מן הגרמנים לידי הפולנים ושוב לידי צבא המהפכה האדום ושוב לידי הפולנים. מתוך רצון של מילוי חובה, חש סבא מאיר על בשרו את האנטישמיות הפולנית וע"י שוחד משתחרר מן הצבא. אותו מיור שעסק בשחרור מתגייסים פולנים נתפס ע"י השלטונות וזאב הופך מאיר ועולה לארץ ישראל.
וסבא מאיר הכורך, נודד לירושלים ועובד אצל רב, אשר כורך, שזה שמו וכורך ספרים בשביל בתי דפוס ובתי הוצאה, בשביל בית הספרים הלאומי שבהר הצופים, ומכר הוא ומודע לכל הסופרים והכותבים שספרים עיסוקם.
סבא מאיר כורך גם בשביל הספרייה הלאומית. העבודה נגמרה ושוב יורדים לתל אביב. כאן כאשר עובד מאיר בבית חרושת של זילברברג, המעסיק 120 פועלים ופועלות, וכולם מנוצלים ע"י בעל הבית ומאיר פייבושביץ, מצליח לארגן את כולם להסתדרות העובדים. הוא התמנה למזכיר של אגודת פועלי הדפוס עד שנת 1933, ומספר פועלי הדפוס המאורגנים עולה מ- 500 ל- 1800. אך, כורך נשאר כורך ואין לבו הולך אחר עסקנות ציבורית לשמה. והוא חוזר לכרוך ספרים, כפועל, כמנהל עבודה, וב- 1934, פותח כריכיה עם שותף כעסק משלו.
משנת תשל"ד ממשיך מאיר לכרוך ספרים בביתו אשר במעגן מיכאל.
הלך מאתנו סבא מאיר, הוא וולף, הוא זאב, הוא וולודיה.
הוא אבא וסבא ורב סבא.
ויספרו את סיפורו, הספרים והכריכות, בספריות ובחדרים. אצלנו ובקיבוצים שכנים. נתייתמה הכריכייה, נתייתמו הספרים. נתייתם הבוקר בצאתו לעבודה והצהרים בחזרו ממנה.
ינעמו לו רגבי עפרו בתוכנו.
יהי זכרו ברוך.
קשרי משפחה
אשתו רחל פייבושביץ
חמה של צילה תלם ססיל