קורות חייו

ראובן נולד ב- 2 בדצמבר 1923, בעיירה קטנה בגבול המזרחי של גרמניה דאז. אביו היה רופא משפחה אהוב ומקובל בעיירה זו. אמו שהייתה ממוצא גרמני-נוצרי, התגיירה והצטרפה מתוך רצון והזדהות לעם היהודי. היא הייתה ציירת ובעלת נפש עשירה של אמן. האב היה חבר בהסתדרות סטודנטים ציונית, עוד מנעוריו וראובן גדל בבית יהודי-ציוני גאה.
משחר ילדותו, ראובן ידע שעתיד המשפחה הוא ב"פלשתינה" וכוונת המשפחה הייתה ללכת להתיישבות חקלאית, בהנחה שרופאים יש מספיק בארץ.
בעיירה הייתה רק עוד משפחה יהודית אחת, עם ילדים בגילו ויחד אתם חגגו את כל החגים היהודיים בדרך מקורית, לא דתית.
עם עלית היטלר לשלטון, בינואר 1933, ראובן היה בן 9. ילד שובב ומעורה היטב בחבורת הילדים הגרמניים, ברחוב ובכיתתו. לפתע רוב חבריו הצטרפו "לנוער ההיטלראי" והחלו להתנכל לו. השמיעו גינויים אנטישמיים, שרו שירי השמצה והתגרו בילד היהודי היחיד בכיתתו. ראובן עמד בכל אלה בגבורה, תוך התכתשויות אין סוף, עם המתנכלים לו. לא פעם חזר הביתה חבול ופצוע, אך לא מושפל. הודות לאווירה בביתו, היו ראובן ואחותו יהודית, ילדים גאים.
בגיל 12 ראובן נשלח ללמוד בביה"ס היהודי-ציוני, ע"ש תאודור הרצל בברלין.
תקופה זו, פתחה לפניו אופקים חדשים וקשר עם ילדים יהודיים ועזרה לו להתכונן לעליה ארצה, אך קשה היה לו, הניתוק מבית ההורים בגיל כה צעיר.

בסוף 1938 המשפחה עלתה ארצה והצטרפה לאחותו הבוגרת, שעלתה 3 שנים לפניהם.
בארץ ראובן למד בביה"ס החקלאי בבן-שמן. שם הצטרף לשומר-הצעיר ועם סיום לימודיו, התכונן לצאת יחד עם חבריו, להשלמת קיבוץ בית אלפא, אך אחרי שנת עבודה בירושלים, ראובן מתגייס לפלמ"ח, במסגרת "הפלוגה הגרמנית" שבסיסה במשמר העמק, משם הוא יוצא לאירופה, בשלהי מלחמת העולם, במסגרת הבריגדה היהודית, כאלחוטאי באיטליה ובספינות ההעפלה.
עם סיום המלחמה, ראובן מתחיל את לימודיו בטכניון ובתנאים חלוציים מאד, מסיים אותם כמהנדס ייצור. בתקופה זו הוא מתיידד עם אלקנה, מכיר את מקסימה ומקים את משפחתו ומגדל את ילדיו, ערן, נועה ועידו - במעגן מיכאל.
מכאן ואילך, מתחלקים חייו בין קריירה מרשימה של מהנדס ייצור - יעול - תכנון - יעוץ, העובד בדרכים שונות כעצמאי במסגרת התנועה הקיבוצית - ובין חיי משפחה וחברה שהיו מבוססים על ביתו הקיבוצי. כך נעשה התושב הראשון במעגן מיכאל. ואף כי מעולם לא ביקש להיות חבר קיבוץ, היה חלק כמעט אורגני של קהילתנו, על מעשיה ומחדליה, שמחותיה וצערה. היה מעורה בהיבטים השונים של חיינו ושל העשייה היצרנית של מעגן מיכאל.
בתנועה הקיבוצית, נחשב ראובן ע"י רבים לסמכות תעשייתית, בזכות הניסיון שצבר בליווי ובהקמה של מפעלים רבים, מן הערבה ועד לקצה הגליל. היה שותף מלא בהקמת פלסאון וצורון.

ראובן חי בחברתנו, לא רק כאיש בוגר אלא גם כילד גדול בין קטנים. דורות שלמים של ילדים, שיחקו עם ראובן, יום יום בחצר הקיבוצית. דורות של ילדים אשר בלעו את סיפוריו, השתתפו בתעלוליו, רצו אחריו, ברחו ונהנו מהפחדותיו.

ראובן היה איש ניגודים. קשור ומעורה בחיי הקיבוץ - ושומר על עצמאות ואי תלות. מסור מאד לכל הקרובים לו - ומאידך סרקסטי ומלגלג.
צנוע ביותר באורחות חייו - ושואף להצלחה, דומיננטי ואוהב להיות במרכז.
איש רציני מחמיר בעקרונותיו - ובעל יכולת מופלאה ליצירת קשר עם ילדים.

כזה היה ראובן, אמנם לא חבר קיבוץ, אך רע נאמן, בקהילת הבוגרים והילדים במעגן מיכאל.
ראובן נפטר ממחלה ב- 2 בספטמבר 1991 והוא בן 66 במותו.

יהי זכרו ברוך.
 
 

קשרי משפחה 

בעלה של  מקסימה שפיצר 
חתן של  שולמית פלגי