קורות חייה

אמא, שולמית וייס, נולדה בערב סוכות, בשנת 1902 בעיירה ינובה שליד פינסק. הייתה בכורה בין שמונה אחים ואחיות. הבנים והבנות למדו בבתי ספר עבריים ודיברו ביניהם עברית. הבית היה בית דתי - עברי - ציוני ופתוח לצעירים שאהבו להיאסף בו. במלחמת העולם חוותה אמא מבשרה את הפוגרומים, כאשר הקוזאקים הגיעו לעיירה. מגיל 15 הייתה חברה ב"צעירי ציון", ידעה עברית על בוריה ואף כבר קראה ספרים בעברית. בגיל 19 עלתה לארץ עם אחותה שרה, במסגרת "קבוצת פינסק", שהקימה אחר כך את קיבוץ גבת. ההורים תמכו בעלייתן ואף עלו עם כל המשפחה כשלושה חודשים אחריהן. הקבוצה עברה לירושלים לעבוד בסלילת כבישים, אך אמא נשארה בחיפה עם משפחתה, לעזרתה.
חברה בהסתדרות משנת היווסדה, (אחת מגאוותיה, שהייתה אומרת "מספר החבר שלי בהסתדרות הוא בן 4 ספרות בלבד"). ומאז פעילה ומפעילה ללא לאות בחיפה ואחר כך בירושלים. אמא נישאה לאבא בהיותה בת 22.
השנים הראשונות, שנים של חוסר עבודה ושל מלחמה על תוצרת הארץ (אל תשכחו שהיה זה לפני קום המדינה). אמא, נרתמה לאסוף חלב לילדי העולים מגרמניה באותם ימים שהיו במחנה עולים ליד בת גלים. היא הולכת מבית לבית ומשכנעת את בעלות הבית לקחת יהודיות לעבודת הניקיון בבית במקום הערביות. באותה דרך נלחמת את מלחמת תוצרת הארץ. הייתה עוברת בבתים, בתי מלון, במסעדות, משוחחת, משכנעת ואפילו פותחת את המקררים לראות אם החמאה היא חמאת "תנובה", או שמא חמאה אוסטרלית .
הקמת בתי תינוקות "אומנה" וגני ילדים עד שעה 4.00 מטעם ההסתדרות, עבור ילדי אמהות עובדות, היווה את ההתחלה לרשת הגדולה של מעונות, עוד לפני יסוד "ארגון אמהות עובדות" לימים נעמ"ת. עם יסוד הארגון בחיפה עובדת אמא בהתנדבות ויותר מאוחר כמזכירת הארגון. מגייסת חברים וחברות למבצעים - איסוף בגדים, ימי סרט, התרמות כספים, ארגון שוק, פעילות והסברה לפני בחירות, פעילות בועדות ובחוגים וארגון והבראה בקיץ לילדים בקיבוצים.
בתקופת ההעפלה הייתה אמא בין המארגנים את חלוקת המעפילים לבתים ואחר כך למציאת עבודה עבורם. אבא ז"ל, שאף הוא היה חבר הסתדרות משנת היווסדה, היה גם הוא חבר בועדות שונות. חבר הגנה פעיל, וכך אנחנו הבנים גדלנו באווירה של פעילות ציבורית, עזרה לזולת ורוח ציונית. בשנת 1945, עברנו לירושלים, ואת מלחמת השיחרור עוברת אמא בירושלים. עם הקמת המדינה נרתמת שוב אמא לפעילות התנדבותית בקרב העולים החדשים אוספת בגדים, הולכת לבתים ומלמדת עברית ונותנת יד לארגון חוגים שונים ועזרה בכל השטחים בבתי העולים. משנת 1954, מכהנת כמזכירה בארגון אמהות עובדות בירושלים עד צאתה לפנסיה בשנת 1964. בתקופה זו החלה העבודה בשכונות בירושלים. אנו זוכרים אותה מאושרת על מועדון נוסף שנפתח, על חוג חדש שהחל פעילותו והיו חוגים רבים - עברית, בישול, תפירה, הרצאות ספרותיות וגולת הכותרת - החוג לתנ"ך בבית הנשיא, אשר הוקם בתקופת כהונתו של בן צבי בעזרתה של רחל רעייתו, בהנחייתה של נחמה ליבוביץ. אמא ידעה לקשור קשר אישי עם המרצים, המורים, המשוררים והסופרים. הם היו מוכנים לבוא לקראתה בהתנדבות בכל מקרה.
כמזכירה וכחברה במועצת פועלי ירושלים, השרתה רוח טובה של סבלנות, הקשבה, עשייה שקטה וצניעות. גם לאחר צאתה לפנסיה לא ויתרה על פעילות והתנדבות והמשיכה בפעילותה בשכונות, בחוגים ובמועדונים, לימדה עברית לעולים חדשים בביתה, ערכה ביקורי בית אצל בודדים, זקנים וחולים, הקשיבה להם ולצורכיהם, תמכה ועזרה.
על העלייה מרוסיה בשנות ה - 70 נרתמה לעזרה בקליטתם. השפה הרוסית לא נשתכחה ממנה, עזרה לה ליצור אתם קשר במרכזי הקליטה, הכינה עולים לעבודה או ללימודים ע"י מתן שיעורים בעברית, שהיו תמיד מתובלים בסיפורים על הקורות בארץ לפני הקמת המדינה ולאחריה.
ב- 20 שנותיה האחרונות חיה אמא במעגן מיכאל, וגם כאן אינה שוקטת על שמריה. מלמדת כמה חברים עברית ופעילה במועדון הורים שבקיבוץ. גם מפה אינה שוכחת לעזור ולתמוך.
בשנותיה האחרונות חייתה אמא בבית הסיעודי. השנים התארכו ולאורך כל השנים טיפלו בה באהבה, בחום, במסירות, עד שהלכה לעולמה והיא בת 96.

יהי זכרה ברוך
 
 

קשרי משפחה 

חמותו של  ראובן שפיצר 
אמה של  מקסימה שפיצר