קורות חייו

אבא נולד בשנת 1924, בלוכסנבורג, גר עם אחיו הבכור שלמה, (האב בעל נתינות אוסטרית ואם רופאה מרוסיה), בבית ציוני.
שאיפת האב הייתה לעלות לא"י, לשם כך הקים חנות למוצרי עור, לחסוך כסף. המשבר הכלכלי של 1929 השהה את התוכנית. ב- 1931 נסע לאביו לא"י, להכין את העלייה, קנה פרדס בהרצליה וחלקת אדמה לבניית בית בת"א.
ב- 1933, עלתה המשפחה לא"י. האב עסק ברכישת אדמות מערבים ומכירתם ליהודים.
ב 1936, כשאבא בין שתיים עשרה וחצי נפטר אביו באופן פתאומי.
אבא הלך לפרדס והיה אחראי על העבודות, כששלמה אחיו, אז בן 15, מנהל את העבודה ונותן שיעורי עזר בדקדוק, לפרנסת המשפחה.
אבא למד בבית ספר "גימנסיה הרצליה", במגמה חקלאית, יום בשבוע, עבד בביה"ס חקלאי "מקווה ישראל".
היה מדריך ב"צופים הקשישים" ובצופי ים. באימוניו בירקון, חלה מאד ומחלתו זוהתה לראשונה כבילהרציה, מאז נאסרה הרחצה בנחל הירקון.
ב- 1942, סיים את ביה"ס, יצא להכשרת הצופים בגבת ועבד בפרדס. שנה לאחר מכן עבר מטעם הגרעין, לפרדס חנה והצטרף לקבוצת הצופים א', שם עבדו כפועלים שכירים, בעיקר בפרדסים. ב- 1944 הוחלט על קיבוץ ימי, נקבעה קבוצת דייגים ראשונה שיצאה להכשרה בעין הים ואבא בתוכם. אחר-כך עבדו כשכירים בנמל תל-אביב. אבא התלמד ל"רייס".
ב- 1946 עברו לרחובות, לאחר כשנה, נרכשה הספינה הראשונה "צופיה" ואבא היה הראיס שלה.
ב- 1949, עברה קב' הצופים לנקודת הקבע במעגן-מיכאל, אבא המשיך לעבוד בדייג וצי הספינות התרחב ל3-.
בתקופה זו, זכור מין דג, שלא היה מוכר לסוחרים ונחשב כלא אכיל. אבא החליט לטעום ומצא כי טעמו ערב, דייגינו החלו משכנעים סוחרים לקנותו, ומאז נקרא דג זה בשם "ארלך".
אבא עבד בדייג 14 שנה. אחר-כך במחלקת הדייג, משם עבר לפרדס, עבד וריכז את הפרדס 15 שנה, חשב שמא יפריע לצעירים מלהצטרף לענף, לכן פינה את מקומו ועבר ל"צורון". בתקופות מסוימות גויס כמטפלת, לכיתות "בעלות שם", כ"אשל" ו"דוגית".
אבא היה ממקימי הימייה במעגן-מיכאל, גידל דור של בנים בקיבוץ, על ברכי החינוך הימי בדגש מיוחד על בטיחות. בתחביבו כנגן חצוצרה, ניגן בחגים ומפקדים ובימי הולדת של נכדותיו הבכורות אסנת ואדווה.

המסר החשוב שרצה להעביר לנכדיו הרבים: (נכתב בעבודת השורשים של נכדותיו)
א - להישאר בארץ.
ב - לראות כל עבודה כערך.
(את מסר העבודה, קיים אבא בכל משמעו. בכל עבודה, גילה מסירות ועניין ולא שהה לשאלה - "האם אני נהנה?" מבחינתו ההנאה הייתה שולית.)
וגם נזכור את אבא, שורשי, חרוץ ומסור, שלא נרתע משום עבודה.

יהי זכרו ברוך.
 
 

קשרי משפחה 

אמו  הלנה רוזנפלד-שחור