קורות חייו
מלאכי נולד בכסלו, תרצ"א, ב- 27 בנובמבר 1930, לאמו רעיה פרלמוטר, אשה מקורית ועצמאית בדרכיה ובהשקפותיה, ולאביו, אריה צימרמן, איש בעל ידע בכימיה ואסטרונומיה ובעל כושר המצאה שאותו ניצל לייצור סבון, ריבות ומוצרים שונים, בתקופת הצנע והמחסור. שניהם חברי קיבוץ עין-חרוד.
מלאכי היה הילד האחרון שנולד במעיין חרוד והיה התינוק הראשון בגבעת קומי - היא עין חרוד "למעלה", מקום התיישבות הקבע.
נטיותיהם המיוחדות של הוריו ניכרו במלאכי מאז ילדותו. היה עצמאי ובעל עוז לבטא את רצונותיו ולהלך על פי דרכו, נטיותיו ויצריו. הוא וחבורתו בכיתה העמידו לא פעם את מחנכיהם במבחנים ובעימותים. אך, עם זאת, ספג בבית הספר צימאון רב לדעת, ידע, לשון עשירה ושופעת, התמכרות לספרים ושיכרון מרחבים.
היה בעל ביטוי ציורי וניחן בזיכרון. אהב לתבל את דבריו באמירות ומשלים ואף היה משלים אותם בכוח דמיונו היוצר וטוען בהומור הרב שניחן בו:
"כל קהילה זקוקה להרשל'ה, או לג'וחה משלה ואני נבחרתי למלא תפקיד זה...".
סיפורים עליו ומשלו, בתוספת גוזמאות, מהווים עד היום נדבך מרכזי בפולקלור המקומי של עין חרוד.
את בית הספר סיים במחזור י"א, באפריל 1948. רבים מבני המשק גויסו לפלמ"ח ולמבצעים מיוחדים ובני מחזור י"א נקראו למלא את שורותיהם בעבודה בענפים, כשהארץ נתונה במלחמת השחרור.
מלאכי עבד בדיר, אהב את העבודה ובעיקר את היציאה למרעה, שם ניתן לו לממש את אהבתו לבעלי חיים ואת טבעו להפליג ברעיונותיו וחלומותיו.
ב- 1952, בעקבות הפילוג בעין חרוד, הצטרף למעגן מיכאל.
בהגיעו למעגן מיכאל, הציג את עצמו כך: "בן להורים גרושים, אבא ב"איחוד", אמא ב"מאוחד", ולפניכם פליט מלחמה...".
במעגן מיכאל, החל לעבוד במדגה ובהמשך הצטרף כמכונאי לעבודה באניות "תרשיש" ועלה על ה"שיו" - אניית הרכש ממשרד הביטחון.
בשנת 1967, השתלם בקורס למכונאים ובמשך שנה למד בבית-הספר לקציני-ים והוא כבר נשוי לאלישבע, שאותה הכיר במעגן מיכאל, ואב ליותם, לאיילת ולשרון.
בתקופת לימודיו בעכו עברה משפחתו לקריית חיים ועם סיום לימודיו כמכונאי ראשון, חזר עם משפחתו למעגן מיכאל ובה חי בין הפלגה להפלגה.
גם כאיש ים, התגלתה דרכו המיוחדת ונטייתו להתגרות בגורל, תכונה שעליה שילם לבסוף בחייו - בעלותו למגדל התחמיץ, ערך חישובים ושיקולים ולא נקט באמצעי הזהירות הנדרשים ונפגע פגיעה אנושה מהרעלת גזים.
במשך שנתיים נאבק על חייו, אך רוחו לא חזרה אליו וב-י"ז בניסן תשל"ד, 9 באפריל 1974 נפטר, אך ממשיך לחיות בזיכרונותינו הרבים כדמות אהובה ומיוחדת במינה.
יהי זכרו ברוך.