קורות חייו

לפני שבוע ימים, בבוקרו של יום השבת, הלך לעולמו יקירנו, סבא שמעון, והוא בן שבעים ושמונה שנים.

לא מכבר ציינו בחוג המשפחה, מלאות יובל שנים לעלייתם ארצה של סבתא וסבא קיטאי, אליה הגיעו מרוסיה מולדתם בעיצומה של מלחמת אזרחים, שהשתוללה שם.
כיו"ר תנועת "החלוץ" ברוסיה ובאוקראינה, פעל שמעון בכל מאודו לעידוד העלייה לארץ ישראל, כל עוד היה הדבר בגדר האפשר. את ביתם בנו בחיפה, שאותה לא נטשו עד בואם למעגן מיכאל. בחיפה התערו עד מהרה בחיי הקהילה היהודית הקטנה, שהתרכזה בהדר הכרמל. בד בבד עם מעורבותו בחיי הציבור בעיר, השלים שמעון לימודי משפטים, והיה מראשוני עורכי הדין העבריים בעיר. את מיטב זמנו ואונו, הקדיש לעשייה בשליחות הציבור העברי בחיפה בכלל, ובתנועת "החלוץ" בפרט. שמעון נמנה עם מייסדי אגודת עורכי הדין העברים בעיר והיה ממניחי היסוד ל"הלוואה וחיסכון", האגודה לעזרה הדדית. בכל אשר עשה הקפיד בכבוד הזולת וחרד תמיד לגורל החבר מן השורה. הדבר מצא ביטויו בפעילותו הציבורית, כמו גם בעבודתו כפרקליט.

רחב לב ומאיר פנים לכל אדם. יריבים מעולם לא היו לו, משום שמעולם לא הקפיד על כבודו ומעמדו, כי אוהב אדם היה.
בתנועת העבודה ובהתיישבות החלוצית, ראה שמעון את גולת הכותרת לעשייה בארץ הזאת. לכן גאה ליבו משהצטרף חנוך בנו להכשרה הצעירה בקיבוץ גניגר, ממנה צמחה לימים קבוצת הצופים א' וקיבוץ מעגן מיכאל. משפחת קיטאי ליוותה את הקבוצה בכל גלגוליה מפרדס חנה לרחובות, וכמובן מיום העלייה לביצות הכבארה.
לקשרים עם הקבוצה, שהתמידו משך שנים רבות, היה אף ביטוי מעשי. סיפרה על כך לאה מנוחין ז"ל שהיתה גזברית ובאת-כוח המשק:

"מראשית היוסדו של קיבוצנו, קם ועד הורים של חברי הקבוצה, שליווה אותנו במשך שנים ארוכות, במטרה לעזור לבנים במשימה של הקמת יישוב. באותן שנים היינו דחוקים בכסף וכתוצאה מכך שילמנו ריבית גבוהה והתרוצצנו אחר הלוואות. קיטאי, שהיה תמיד מצוי בבעיותינו, נרתם לעזרתנו. בזכות קשריו במוסדות שונים בחיפה, טרח ורץ אתנו להמליץ עלינו, ללחוץ עליהם, לערוב להלוואות שקיבלנו ולחפש ערבים נוספים. הוא גם קישר בינינו לבין מכריו הרבים, שהיו מוכנים רק בהמלצתו ובערבותו - להלוות לנו סכומים קטנים יחסית, אבל כאלה שעבורם היוו לעתים חסכונות חיים. כך גם סייע לנו, בהיותו עורך דין, בעצה, בהדרכה, ובטיפול בנושאים שונים ומגוונים, אינני זוכרת פעם, שהיה מוכן לקבל מאתנו תשלום על איזה שהוא שרות שעשה עבורנו, והוא כעס מאוד כאשר העזתי להציע לו תמורה על מאמציו ועבודתו.
הידיעה כי הוא שותף, בדרכו וביכולתו, ביצירת יישוב קיבוצי גרמה לו אושר רב.
כאשר הוריו של חנוך באו לחיות עמנו, בוודאי נדמה היה לחברים רבים שהם באים למקום חדש כהוריו של חבר. אולם זה היה רחוק מהאמת. הם באו אלינו מתוך הכרות עמוקה של כל שלבי התפתחות הקבוצה והמשק. מן הדין היה שיבואו אל ביתנו כי חלקם היה רב בו."
אמנם כן, אבא-סבא שמעון ואמא סבתא ציפורה, באו לחיות בבית הקיבוצי של בנם חנוך וחבריו, כשהם באים בימים ובריאותם מעורערת. אבל בשנים שחיו כאן, רוו נחת מכל הסובבים אותם, בני משפחתם הקטנה ובני המשפחה הגדולה בית מעגן מיכאל.
על אנשים יפי נפש, במובנה הנעלה של המלה, על אנשים כמו ציפורה ושמעון קיטאי נאמר: חבל על דאבדין ולא משתכחין.

יהי זכרו ברוך.
 
 

קשרי משפחה 

אשתו  ציפורה קיטאי