קורות חייו

מוניה היה בן 3 חודשים כאשר החליטו הורי לברוח מרוסיה הבולשביקית לפלסטינה.
שבועיים נישא בידי אמא מדובוסרי שבמולדביה, דרך שדות התירס ברחבי רומניה, ברגל ובעגלות רתומות לסוסים עד בוקרשט, ומשם דרך קונסטנצה באוניה ליפו.
1923. יפו - עיר נמל, אליה מגיעים מהגרים ציונים לישב את ארץ ישראל . אבא ישעיהו ואמא יונה היו בין אותם חלוצים.
לאחר תקופה קצרה במחנה קליטה ליד יפו עברו לראשון לציון , שם מימש אבא את חלומו והיה חקלאי, מגדל טבק.
ב- 1928, כאשר היה מוניה בן 7 שנים, עברה המשפחה לפרדס גן חיים.
מוניה גדל בשרון, בסביבה של נטיעות חדשות, שהיו לאחר שנים ספורות - לפרדסים. את השכלתו רכש בבית הספר העממי בכפר סבא. לביה"ס התיכון נסע לתל אביב. הנסיעות היו מתישות וממושכות: רכוב על אופניים לרעננה ומשם עוד כשעתיים עד תל אביב.
ב- 1939 סיים מוניה את ביה"ס התיכון תוך עיסוק אינטנסיבי בארגון ההגנה. באותה שנה גויס על ידי ההגנה לשירות ב"נוטרים", כשהוא ממלא תפקידים מיוחדים במשמר הנע שהוצב בצופית (ליד כפר סבא). שם השתתף בקרבות מול אנשי הכנופיות שהשתוללו באזור רמת הכובש. עם תחילת מלחמת העולם השנייה החלה בארץ ההיערכות לשחרור והמאבק לעצמאות. אחד מתפקידיו הראשונים של מוניה באותה עת היה עדכון מפות השרון (שהודפסו קודם לכן ע"י שלטון המנדט). בעזרת שעון מונה צעדים עבר מוניה את השרון לאורכו ולרוחבו. בתום מבצע זה לא היתה בשרון פינה שמוניה לא הכיר.
ב- 1944, אחרי 5 שנות שירות בנוטרות ובהגנה נתקבל מוניה כסטודנט מן המניין לטכניון העברי בחיפה. משהחלו המאורעות שהביאו ליציאת הבריטים מהארץ פיקד על פלוגת לוחמים, תלמידי טכניון, במסגרת החטיבה של משה כרמל. במלחמת השחרור השתתף בקרבות העיר התחתית בחיפה, ואח"כ בקרבות העקובים מדם בחזית משמר הירדן. בתום מלחמת השחרור פנה מוניה לחזית חדשה : בניית תשתיות המים במדינה המתחדשת. ב- 1953 הצטרף לוינר ודובדבני, אנשי תה"ל, וקיבל על עצמו את ביצוע קו המים מראש העין לירושלים. היה זה מבצע ראשון מסוגו בישראל הצעירה, וראשון בסדר העדיפויות הלאומי : הזרקת מים לעיר הצמאה, הגדלה במהירות כתוצאה מזרם העליה הגואה.
הידע, הניסיון בקריאת המצב הטופוגרפי ושיקול הדעת שלו היו לצדו והמבצע הסתיים בהצלחה. תוך כדי עבודה במחיצת מנהיגי האומה של אז : חיים גבתי, לוי אשכול ופנחס ספיר, נקשרו ביניהם קשרים של אמון והערכה.
ב- 1959 מונה מוניה לנציב המים של מדינת ישראל, תפקיד אותו מילא בהצלחה רבה 18 שנים, עד 1977. מוניה ראה בתפקידו שליחות קדושה. המפעל הראשון במסגרת תפקידו זה, היה הקמת המוביל הארצי. לוי אשכול אמר על המוביל הארצי : "צינורות אלה הם עורקי המים ועורקי החיים של מדינת ישראל". בתום מבצע זה החל מוניה להתריע כנגד הבזבוז במים, "אנחנו מדינה יבשה וחובה עלינו למצוא דרכים לחסוך במים". ביוזמתו הותקנו תקנות לחסכון במים : חובת התקנה של מדי מים בבתים, במוסדות ובמפעלים השונים. עידוד פיתוח מוצרים חוסכי מים : טפטפות, ניאגרות, קוצבי מים ועוד. (פלסאון פיתחה את הניאגרה ברוח תקנות אלה).
עם סיום תפקידו כנציב המים, הציע מוניה את עזרתו והידע הרב שצבר - לכל דורש. גם אנחנו במשק נעזרנו בקשריו הטובים עם רשויות המים והקרקע.
בתוך כך עשה את מה שנחשב היום לבלתי אפשרי : רישום קרקעות המשק במשבצת הקרקע, טיפול במכסות המים, תוכניות מתאר, ליווי בעיות המים והקרקע במועצה האזורית.
ב- 1983, כאשר מערכת השיווק של פלסאון באיטליה קרסה, ונדרש סכום כסף גדול מיידי להצלתה, גייס מוניה את קשריו עם חברת תה"ל באיטליה והסכום הנדרש הועמד לרשותנו מיידית.
כל מעשיו נעשו בצניעות, ענווה ויושר, ללא רעש וצלצולים.

איציק.

יהי זכרו ברוך
--------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------- 

קשרי משפחה

אשתו ------- יהודית קנטור

דודתו  ליובה קנטור