קורות חייה
"פורטונה אזולאי, אמא וסבתא שלנו, נולדה בירושלים בשנת 1920. משפחתה משפחת אלבלק, עברה לגור מחוץ לחומות העיר העתיקה בשכונת משכנות שאננים, באותם בתים ראשונים שנבנו ע"י משה מונטיפיורי. גם הוריה היו ילידי ירושלים ועבדו קשה לפרנסת המשפחה. הזיכרונות שלה היו תמיד של משפחה חמה (5 אחים ואחיות) ואוהבת.
כאשר סיימה בית ספר עממי (אליאנס) החלה לעבוד יחד עם אימה כעוזרת אחות. באותה תקופה בארץ, חיו היהודים בשכנות טובה עם התושבים הערבים מצד אחד ומצד שני סבלו כל השנים מפרעות והתקפות. בשנת 1947, התחתנה פורטונה עם מנחם אזולאי ועברה לגור בתל אביב בשכונת שבזי. החיים היו קשים, בדירת חדר קטנה וללא שירותים גידלה את בני, בנה הבכור, שנולד מיד אחרי פרוץ מלחמת השחרור. המרחק מבני משפחתה שנשארו בירושלים הנצורה היה קשה מאוד, והם לא וויתרו והוסיפו לבקר למרות הסכנה שבנסיעה לאחר שנולד דוד, הבן השני, עברה משפחה לכמה שנים לעיר לוד, ע"מ לחיות מעט יותר ברווחה בתקופת הצנע שהייתה אז בארץ. הם חזרו לתל אביב, לדירה שאותה רכשו בעזרת בנק לאומי (בו עבד מנחם כל חייו) ושם גרו כל השנים. בשנת 1983, נפטר מנחם אחרי שנים ארוכות של מחלה שפורטונה מטפלת בו וסועדת אותו ללא כל עזרה. בשנת 1992, עברה לגור במעגן מיכאל, ולהיות יחד עם משפחתה. תמיד אהבה לעזור והכי חשוב היה לה לשמור על עצמאותה ולא להיות תלויה בזולת. עד השבועות האחרונים של חייה זכתה לכך והיא הלכה לעולמה בכבוד והדרת פנים שאיפיינו אותה כל חייה כשהיא מוקפת בבניה ונכדיה האוהבים.
יהי זכרה ברוך.
* * *
פורטונה,
והנה אני רואה הולכת לה אישה מלכה. כאילו הייתה היא נצר מגזע אצילים.
חיוך פה, חיוך שם ומצאנו קירבה.
היא : "מה שלומך" ואני: "טוב" היא: "יופי"!
וחיוך של אור וחסד נפרש על פניה כאילו נושאת היא אותו עמה בגנים עוד מימי קדם. לא זקוקה למחלצות, גם אם הייתה לבושה בסמרטוטים, האצילות קורנת מכל ישותה.
הלכה פה על המדרכות אישה מלכה.
שיה בן נון.