קורות חיים - אורן אלקנה
אלקנה אורן נולד ב - 7 ביוני 1922 בעיר מינסק שבבילרוס, אז חלק מברית המועצות, להוריו ד"ר אסתר וד"ר שמעון איינהארן. המשפחה הציונית עלתה לארץ ישראל, לתל אביב, בהיותו בן 4. אחותו יהודית (אודי, מוקו) נולדה כבר בארץ כשאלקנה היה בן 6.
אלקנה, שרבים מחבריו כינוהו קונייה, למד בגימנסיה "הרצליה" והיה חבר ומדריך ב"צופים הקשישים" שנשארו תמיד מקור לגאווה בליבו. עם גמר לימודיו, הודות לחינוך הצופי שקיבל, ויתר על תכניותיו רבות השנים ללמוד הנדסת מכונות ויצא עם חבריו הצופים ל"שנת שירות למולדת" (הימים ימי מלחמת העולם השניה), במושבים שערה ולוביה. משם עברה הקבוצה הקטנה לבית השיטה, אז קיבוץ קטן ותוסס בעמק. בזכות האוירה המיוחדת, האידיאליסטית והתובעת שבקיבוץ, והודות למדריך בן ציון אסף, החליטו אלקנה וחבריו - 22 צופים (שחלקם שהו בגניגר) שגם תנועת הצופים חייבת להשתתף ממש בבניית הארץ, ובחג שבועות תש"א (1941), הכריזו במחצבה ליד מעיין חרוד על הקמת גרעין ראשון להתיישבות של תנועת הצופים.
אלקנה התלבט הרבה והיה האחרון בקבוצה להחליט על הצטרפותו לגרעין זה שהפך והיה לקיבוץ הצופים א'. הקיבוץ נדד ועבר ממשמרות - פרדס חנה לרחובות (לשמש כיסוי למפעל "איילון" - מפעל מחתרתי תת קרקעי של ההגנה שייצר כדורים למקלע הסטן) והתיישב לבסוף במקום הנכסף - באדמות הכברה שליד הים - שם גם קיבל הקיבוץ את שמו הנוכחי - מעגן מיכאל.
כמו כולם בקיבוץ, עבד אלקנה בכל מקום נדרש כולל בדייג (כמכונאי), והתחיל, בתמיכת הוריו, בלימודי הנדסה דרך התכתבות עם מוסד אנגלי. בשנת 1946 הוחלט בקיבוץ, לאור התחזית שהתעשייה עומדת להיות גורם חשוב בכלכלת הארץ, לשלוח את אלקנה ללמוד הנדסת מכונות בטכניון שבחיפה. הוא היה החבר הראשון בתנועה הקיבוצית שנשלח ללימודים למטרה זו.
במשך שנות לימודיו - שנות מלחמת העצמאות, לפניה ואחריה, עסק בהקמת קומונה של מהנדסים לעתיד של הקיבוץ המאוחד. אח"כ הקים עם חבריו את ה"מחלקה לתכנון" ועבד רוב שנותיו בשליחותה כמהנדס במקומות רבים בארץ.
אלקנה התמחה במיוחד בתכנון ובהקמת אסמים ומכוני תערובת, ביניהם : "צמח" ליד הכינרת, "תדמיר" ליד בית שמש, "מתמור" ליד אשקלון, "אסם הגליל" בגליל המערבי, חלק מ"אמבר" ליד חדרה, ועוד אחרים.
כמו כן, הוא תכנן בין השאר את "הזית" - מפעל לכבישת זיתים בבית שאן, מתקן להוצאת אשפה מאתרים ארכיאולוגיים (בקיסריה), מעלית להוצאת דגים מבריכות, ועוד מאות רבות של מתקנים הנדסיים שונים בקיבוץ ובארץ כולה. פעם הוא אמר שכמעט בכל מקום שהוא נוסע בארץ, אם הוא מרים את העיניים הוא רואה יישוב או מקום שבו הוא תכנן או בנה משהו. אלקנה אהב את מקצועו ואת ההנדסה אהבה אמיתית. הרצון התמידי למצוא בכל פרוייקט ולכל בעיה הנדסית פתרון, ואת הפתרון הטוב ביותר, מילא אותו ואיתגר אותו כל שעות היממה. יחד עם זאת, הוא ראה בכל עבודה זכות, ובשנותיו האחרונות, לאחר שחלה והיה מוגבל ביכולותיו, עבד בפלסאון בהרכבת פיטינגים.
אלקנה שימש פעמיים כמזכיר במעגן מיכאל, ונהנה מהתפקיד. בין השאר הונהג בזמנו הסידור של 5 שנים עבודה במקצוע (אקדמי או אחר) ושנה אחת עבודה במשק בכל מקום נדרש.
הוא היה פתוח לחידושים והיה מוכן לותר על עקרונותיו כדי לקדם שינויים החשובים לרוב הציבור.
אלקנה הקים משפחה עם עדנה (לבית כהנוביץ, מבנימינה) אותה פגש בדגניה בשנת 1941 ונולדו להם ילדיהם : נעמי (1946), יונתן (1954), הגר (1960) ושאולי (1964).
אלקנה אהב מוסיקה, בעיקר שירה במקהלה, והיה בעל הומור מיוחד ונפלא. היה אדם אופטימי, שלם עם עצמו ועם חייו, הקדים שלום לכל אדם והשתדל לראות את הטוב בלבד בכל אחד. הצניעות האמיתית והטבעית שלו, היעדר מוחלט של גינוני אגו, והתייחסותו לכל אדם כאל אדם, יחד עם יכולותיו האינטלקטואליות והאינטלגנציה שלו, גרמו לכל מי שזכה לפגוש בו, להעריכו ופשוט לאהוב אותו.
אהבתו האחרונה הייתה נתונה לילדיו ונכדיו, לאשתו ולקיבוץ.
אלקנה נפטר כשהוא כמעט בן 80, ב- 3 בינואר 2002. בין ניירותיו נמצא פתק בכתב ידו: " דבר לא יעיב על 60 שנותיי בקיבוץ : על הרעות ועל העבודה המשותפת".
ובכלל, היה מיוחד ונפלא ואהוב..
יהי זכרו ברוך.
------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
קרבת משפחה
אשתו --------- אורן עדנה