לזכר רינתי
רינתי החלה לעבוד בארכיון בערך לפני עשר שנים. השתלבותה בעבודה הייתה די מהירה, כאילו העבודה הזאת נוצרה בשבילה ולמענה. היא החלה לעבוד בעידן המחשוב המתפתח בארכיון, ומכל אנשי הצוות היא תפסה במהירות מפתיעה את השינויים, ממעבר של תוכנה אחת במחשבים גדולים למחשבים אישיים.
רינתי נכנסה כל כולה לעבודת המחשב. הכניסה גם שיפורים והקלות לסביבת העבודה שתהיה נוחה לכולנו.
היא שלטה כל כך טוב בכל התסבוכת של הקבצים, בסידורם לנוחיות העבודה ובכל פעם היא הייתה מפתיעה מחדש ביכולת הבנת הקרביים של התוכנות שעבדה בהם.
לרינת היה חוש של הפשטה בכל הקשור למחשבים.
היא התעניינה בצילום ולמדה את הנושא בקורסים. היא שילבה את הידע שלה במחלקת הצילומים של הארכיון, יהודה אלגרנטי היה מייעץ לה מידי פעם . יהודה היה נערץ על ידה בכל הקשור לצילום והם עבדו פעם בשבוע בארכיון בריכוז מאגר הצילומים של יהודה והכנסתו למחשב.
רינתי החלה לצלם גם בוידיאו. היא למדה את הנושא דרך אנשי הווידיאו של הקיבוץ. בהמשך היו גם נעזרים בצילומים שלה במגזינים של הקיבוץ.
לאחרונה, תיעוד החברים היה בשליטתה המלאה, היה חשוב לה לשמר את התיעוד באופן שהיא רואה את הדברים בצד האנושי שלו.
לא תמיד הקלו עליה את עבודת התיעוד, אבל היא הייתה נחושה באופן מפתיע להתגבר על כל מכשול. היא שאפה לשלמות ואיכות. היא, שהייתה קצת בלגניסטית, עמדה על זה שהצילום והתיעוד יהיו מושלמים ובאיכות.
לרינתי היה חשש מפני השינויים שהחלו בקיבוץ, היא הייתה מודעת ליכולת הפיזית שלה וחששה שאלו יפריעו ליכולת שלה להתפרנס בעתיד. היא ביקשה להתמקצע באופן כזה שבעתיד תוכל גם לעבור את השינויים של הקיבוץ.
רינתי הייתה כל כולה נשמה. היא אהבה אנשים ובמיוחד את אלה שאוהבים. היה לה יחס מיוחד למשפחתה. למאיר היא דאגה בכל ליבה, כנ"ל לאחיה. יחסים מיוחדים היו לה עם אחותה, "פוסטי" קראה לה בשם חיבה, וכמעט מדי יום הייתה מטלפנת אליה לחו"ל. היו לה חברות בקיבוץ שהייתה קשורה אליהן מאוד מאוד: מיטל, מרגלית, עדה, שלומית גל. את משפחת גל העריצה במיוחד, את דינה בייטס ועוד היו רבים כאלה.
לי באופן אישי רינתי תחסר מאוד. מאוד, גם היא מילה שאינה מספקת, בתוכי פנימה ובליבי אני נושא את זכרה.
יעקב ברכה.
קשרי משפחה
בתה של רחל אהרוני
בתו של מאיר אהרוני
נכדה של כורשיד מנזור
נכדה של דוד מנזור