קורות חייה

קשה בימים אלה לספוד לאדם אשר מלאו ימיו - ונפטר בשיבה טובה, בשנה ה- 80 לחייו. חיים ארוכים, מלאי תהפוכות, הנאות וגם סבל - תחילתם בעולם אחר, במאה הקודמת, וסופם - בימינו אלה, המסוערים. אישה יפה מאוד, מפונקת, היתה אירמה אדלר ונאהבת מאד ע"י בעלה ששמר עליה בפני כל קשיי היומיום, עד אשר השיגם הגורל היהודי בפרנקפורט של ראשית מלחמת העולם השנייה. אז הופרדו דרכיהם - ובדרך לא דרך הגיעה ארצה בספינת המעפילים "פטריה", שטובעה בנמל חיפה.

עם יהושע, נפגשה מעבר לגדר של מחנה המעפילים בעתלית, ואני הכרתיה לראשונה מאחורי הדלפק במסעדה, רוחצת כלים...

עד אשר נגמרה המלחמה, ואלפרד שוחרר ממחנה השבויים באיטליה והגיע ארצה, נאלצה להתפרנס בכוחותיה היא, כעוזרת בית, וכמלצרית, ומסלול זה היה דומה למסלול החיים של עולים "ייקס" רבים כמוה, אשר הגיעו ארצה, והסבו את אורח חייהם מן הקצה אל הקצה. שנים מספר גרו בקרית ביאליק, בשכון עולים, ביחד עם ידידים (שתי משפחות בדירה!), ואחר-כך דאגנו להעבירם אלינו, למעגן מיכאל.

בין ראשוני ההורים היו כאן, ומעגן מיכאל של אז, לא אותה מעגן מיכאל של היום היתה!, לא שביל, לא עץ, רק רוח, רוח ים ורוח נעורים. כיום, אני רואה זאת בעיניים אחרות, - אך אז לא חשבנו על-כך הרבה, ומובן מאליו היה בעינינו ש"הם יסתגלו".
ואכן - גם היה הסתגלה. לא היו מעולם טענות בפיה. תמיד היתה טורחת להלל ולשבח את הקיבוץ "שלנו", באוזני ידידיהם הרבים שהיו באים לבקרם.

החיים במחיצת הילדים והנכדים, היו עבורה הפיצוי הגדול על כל ויתור חומרי שאולי היתה חייבת, וכך הלכה והזדקנה בתוכנו.
אך כנראה ששנות המאמץ והמתח שקדמו לבואם אלינו חרטו בה את אותותיהם והפכו למחלה. לעתים קרובות היתה חולה, אבל מתאוששת, אם כי נחלשת בהדרגה.

כאשר נפטר אלפרד, עבר עליה משבר חמור, אשר בסופו של דבר הכריע אותה.
הבדידות קשתה עליה מאד וכל ההנאה מהחיים שהיתה כל כך מאפיינת אותה, הלכה ודעכה. במשך שנים היינו נוהגים לבלות את החופש השנתי שלנו אתה במקום כלשהו שאהבה - הרי צפת, ירושלים, והיינו רואים איך מתעוררת בה שוב חדוות החיים וההתפנקות, אבל השנה - שוב לא יכלה...
לצערנו הרב, נאלצנו להעבירה למקום בו תזכה לטיפול יומיומי, ולבסוף לבית החולים, שם עמד לבה שבע הימים מלפעום בערב שבת, ללא סבל ממושך. עד הסוף הכירה אותנו, שאלה על הילדים, ורק התאוננה על עייפות רבה...

ביום ראשון הובלנו אותה, בנים ובני בנים , ידידים ובניהם למקום מנוחתה, ליד בעלה.
הדרך עברה בין מבני החרושת , הרפתות והלולים, ולאורך בריכות הדגים.
בית העלמין הקביל את פניה בשפע פריחה וצל, כאשר מאחוריהם משתרעות גבעות הכורכר המצפות לגשם כדי לפזר את הרקפות ועדעדים מסביב, כמו באים להזכיר את הימים בהם היינו רק קומץ צריפים על הגבעה הזו, כאשר באה אלינו, והנה דרך ארוכה עברנו ביחד.

יהי זכרה ברוך.
 
 

קשרי משפחה 

בעלה  אלפרד אדלר 
בנה  יהושע איילון