אמא

אמא, רק לפני יומיים ישבת על הכורסא עם חמצן באף וסיגריה ביד, נאבקת על כל נשימה, ועוד היה בך כוח לחייך ולעודד אותנו : "יהיה בסדר, אולי אתגבר ואתאושש בסוף".
וידענו כולנו שמלותייך נועדו על מנת לחזק, כי האמת הכואבת הייתה מנת חלקנו בכל השנה האחרונה. ידעת כי מהמחלה הזו לא נרפאים ולמרות הכל, אצילות נפשך וחוסנך מנעו ממך להתלונן ולבקש עזרה גם ברגעייך הקשים ביותר.
הייתה לנו הזכות לסעוד אותך לאורך כל הדרך, ניסינו לעודד ולהחזיק את ידך אך גם זה כאב, אפילו התרופות כבר לא סייעו לך.
אמא, הלב הרחב והבית החם, סימלו את אופייך וגדולתך. נטעת בנו את אהבתך ולימדת אותנו להמשיך בדרכך, וכך היו מלותיך האחרונות :
"אני לא דואגת לכם, אתם תסתדרו גם בלעדי".
הפרידה ממך קשה מנשוא, אך ישנה גם הקלה ונחמתנו היחידה שאת לצדו של אבא ושניכם ביחד שומרים עלינו מלמעלה.

חיי האדם - כטיפות טל,
ובאדוות שלווה - שבים.
באות מאין הסוף ואל חיקו נשורות.
בלובן הבקרים צוחקות בשלל גון,
ועל ספו של יום - גוועות.
חיי אדם כרסיסי גל,
פורצים מתהום רבה ואל חיקה צונחים,
ברעמת מפץ זונקים אל מול חופים,

יהי זכרה ברוך.
 
 

קשרי משפחה 

אמה  חיה ישי וידה
בעלה  שמאי שגיא שמואליק 
חמה משה בנקהלטר 
חמותה מינה בנקהלטר