קורות חייה

אימי נולדה בסוף המאה בקלן, שבגרמניה.
אביה נפטר כאשר היא ואחותה הגדולה ממנה בשנתיים, היו קטנות מאוד. מיד עם גמר לימודי הגימנסיה, אימי עזבה את הבית והלכה ללמוד רפואה. ההתמחות הייתה רפואת ילדים. שם באוניברסיטת טיידלברג, היא הכירה את אבי. הם נרשמו בעירייה כנשואים, כיוון ששניהם היו אנשים דתיים בצורה נחרצת. אימי לא הספיקה לכתוב את עבודת הגמר ברפואה, וזה מנע ממנה לעסוק ברפואה בצורה עצמאית. כשפרצה מלחמת העולם הראשונה, אימי הייתה בהריון. זמן רב היא לא קיבלה שום ידיעה מאבי, שהיה מגויס כרופא קרבי ונלקח בשבי לאנגליה. מלבדה כולם חשבוהו למת. היא הייתה בטוחה שיחזור, ואכן הוא חזר, עטור אות גבורה, מהשבי האנגלי.
המשפחה עברה לגור בליגנוביץ, (פולין כיום, עם שם קצת שונה), שם הייתה וילה יפהפייה שאבי ירש, ובה הקימו מרפאה לילדים, ועבדו בה במשותף. אמא הייתה אסיסטנטית כי לא היה לה התואר. בינתיים נולדתי אני.

האידיליה נפסקה עם עלות היטלר לשלטון. הורי היו על הכוונת שלהם מלכתחילה, והיה צורך לעזוב את גרמניה מהר ככל האפשר. הגענו לישראל בשנת 1933, ללא פרוטה, אבל עם מכונית, ובית נחושת קטן וחמוד.
בלי להתלבט הרבה קבענו את מגורינו באחוזה, שעל הר הכרמל.
אבא עבד בקופת חולים. אמא התחילה להגשים את חלומותיה. היא עסקה בסיעוד נפשי וכלכלי, סידרה ילדים לאימוץ, כאשר הגיעו אניות המעפילים. לקחה גם ילדים הביתה, עד שנמצא להם סידור. טיפלה בילדים חשוכי מרפא, וגם הייתה פעילה מאד בהקמת בית העולים באחוזה, וכאשר הגיעו "ילדי טהרן", הם זכו לטיפולה: מזון, ביגוד, עזרה נפשית, ובעיקר לאימוץ על-ידי משפחות.
בתקופה הסוערת הזו, התראינו מעט.

כאשר קבוצת הצופים שעלתה על הקרקע במעגן מיכאל, התחילה להתבסס, באו ההורים הראשונים. לאחר מכן גם הורי הביעו את רצונם לבוא אלינו.
אבא המשיך לעבוד בקופת חולים, יחד עם זאת הוא היה הרופא לשעת חירום בלילות, כי עדיין כאן לא היה רופא.
אמא עבדה בבית התינוקות שביניהם, היה גם הנכד כרמל. האושר לא נמשך זמן רב.
בנסיעה במונית בדרך למעגן מיכאל, אמא נהרגה בתאונת דרכים - בטרם מלאו לה שישים שנה.
בלבי היא תישאר לעולם - אמא צעירה, טובה, ויפה.

יהי זכרה ברוך.
 
 

קשרי משפחה 

בעלה  אלפרד שמוקלר 
בתה  רות סמדר שמוקי
נכדה  דורון סמדר 
חתנה  שמואל סמדר שמולשן