קורות חייו

זאב נולד ב- 12 ביולי 1923 בחיפה. אביו, הצייר מנחם שמי, מראשוני הציירים בישראל, היה מורה לציור כחלק מפרנסתו, ואמו, רבקה הייתה מורה למלאכת יד.
לזאב הייתה אחות, נעמי, בוגרת ממנו, ואח צעיר, ג'ימי, (אהרון) שהיה מפקד בפלמ"ח ושנפל במלחמת השחרור, בקרבות על פריצת הדרך לירושלים.
ביתם היה בית בוהמי, בו הרבו להתארח רבים מאמני הארץ. התנהלו בו שיחות על אמנות, אמנים, חייהם ופועלם. ביתם היה בית שחינך לערכים, בו ינקו הבנים את אהבת הארץ, אהבה לאמנות ולמוסיקה.
ראשית דרכו של זאב, בתנועת "הצופים" - בשבט "משוטטי בכרמל". עם גמר הלימודים בביה"ס הריאלי בחיפה, יצא עם חבריו בצופים ב- 1942 להכשרה בגבת.
למין הרגע הראשון, יצר זאב קשר אהבה לאדמה, עבד במספוא עם יהושע רבינוב, המשורר, חבר גבת. העבודה הייתה קשה פיזית (קציר הירק היה בחרמש).
זאב, היה משכים קום, כדי לקצור ולספק ירק לפרות ברפת, שהייתה רפת גדולה למדי, באותם ימים. אחה"צ ובערב, הקדיש זמנו ללימודי חקלאות.
בקיץ 1943, הצטרפו זאב וחבריו, לקבוצת הצופים בפרדס-חנה, שם המשיך לעבוד במספוא וריכז את הענף. זאב הופך אוטוריטה בגידולי חקלאות.
זאב, התנגד להמשך הישיבה במושבה ולחץ לעלייה להתיישבות, גם ללא אישור המוסדות וכך כתב בעלון הקבוצה באפריל 1945: "ישנה דרך שלישית לעלייה להתיישבות, היא העלייה ה”בלתי מאושרת" לאדמה, דרך קשה מאד, דורשת מהקבוצה כוחות סבל גדולים ובמשך שנים רבות, אבל, לדעתי מבטיחה, ואינה מאכזבת את ההולכים בה בחשבון הסופי".
ב- 1954, הגיעה ניצה למעגן-מיכאל, כמורה שכירה ל"תרבות הגוף". ב- 1955, ניצה וזאב, התקשרו לחיים. טבעי שאבנר שהיה בן 8, היה לחלק מההתקשרות זו, וכך זה נמשך כשנולדו הילדים, עינת ורוני. גם לאחר תאונת המוות, של זאב נשארו כמשפחה מאוחדת. אבנר נפל במלחמת יום הכיפורים, והוא בן 26.
ב- 1949, כשהקבוצה עלתה להתיישבות במעגן-מיכאל, זאב שימש כמרכז משק. לעלייה קדם ויכוח, על מקום המגורים של המשק, אם בשפך או בגבעה. כמרכז משק וכחקלאי היה זאב בעד התיישבות בגבעה.
לקראת העלייה לקרקע, ערך זאב בדיקות קרקע רבות, כדי להתאים את מבנה הגידולים, למגוון הקרקעות שנתנו לקיבוץ.
בסוף, עסק במחזור זרעים בערוגות טנטורה - בהבטחת הקרקע בטנטורה ובטיפול בקרקעות פיק"א, הקק"ל והמנהל החקלאי. עסק גם בגידולים שונים, כולל קני סוכר, וטיפל בכל נושאי הקרקעות - מים וניקוז, שהיו בעייתיים, בגלל אדמת הכברה. בבעיות הניקוז של הביצה, התקשר זאב עם רג'אח, בן הכפר השכן, שפעל באזור שנים רבות, מאז שהיה עוזרו של קובלנוב, המהנדס שניקז את אדמות
הכברה. זאב דאג לרג'אח, והבטיח את תעסוקתו בקיבוץ, לאורך שנים.
בשנים 1954 - 1956, נבחר זאב לרכז את המשק, בפעם השנייה. לאחר מכן, יצא ללימודי כלכלה וחקלאות ברחובות.
לאחר לימודיו, חזר לעבוד כמרכז הענף של גידולי שדה. הרבה לקורא ספרות מקצועית, התעדכן בגידולי הפלחה, ולאחר ברור יסודי, הציע להקים את ההרבסטור.
בנייתו החלה ב- 1959, והסתיימה לאחר מותו.
ב- 1962, הוצע לזאב להיות מנהל הקורס הגבוה לכלכלה וחקלאות ברחובות, והוא אכן נטל על עצמו תפקיד זה. בעבודתו עשה מאמצים גדולים לשילוב הקורס הגבוה עם הפקולטה לחקלאות ברחובות.
מאמצים אלו נקטעו ביום שישי, י"ד בשבט תשכ"ג, 8 בפברואר 1963. ביום זה חזר זאב מישיבה ברשות הניקוז של נחל התנינים, ובצומת בנימינה, נאסף ע"י חבר קיבוץ דליה שלקחו הביתה. בדרכם, התנגשה מכוניתם ברכבת ושניהם נספו.

יהי זכרו ברוך.
 
 

קשרי משפחה 

אחיינו  אבנר שמי 
אחותו  נעמי שמי 
אמו  רבקה שמי