|
.png)
אוף, מה כותבים על אמא אהובה ואיך מבטאים לב שבור? אמא שתמיד תמכה (גם כשהעבירה ביקורת) ותמיד פרגנה. אמא, שהייתה בינינו הבנה עיוורת וחברות של שיחות נפש כשרק שנינו ליד השולחן. וזאת שבכל יום הולדת התקשרה להגיד שאני הדבר הכי טוב שקרה לה. זאת שבשבילה טיול עם הבנים ביום הולדת של התאומים זה הכי טוב שיכול להיות. נכון, אמא שלנו היתה לעיתים ישירה וחדה, דבר שלא לכולם היה קל לעכל, למרות שתמיד זה היה בהתאם למה שחשבה והאמינה, ללא כחל וסרק וללא ניסיון למצוא חן או לרצות. ובדרך כלל, דווקא זה גרם לסובביה להעריך ואף לאהוב אותה עד מאד. אמא אהבה אסתטיקה וטיולים ונופים של הרים, אגמים ובתים עם אדניות של גרניום אדומות. אמא גם אהבה מוסיקה יוונית ובעיקר מוסיקה קלאסית והייתה מאזינה לזה שעות רבות. אמא, שלמרות שגדלה בבית של הורים שברחו כילדים/נערים ממש לפני השואה והשאירו משפחה מאחור ושלא תמיד ידעו איך זה להיות הורים ואיך זה לחבק וללטף, הייתה סבתא אוהבת, שהסתכלה על כל נכדיה באהבה גדולה (ואף לעיתים "התבלבלה" וקראה להם בן במקום נכד). וביושבה במקום הקבוע שלה בראש השולחן ליד הכניסה, הייתה זוכה לטקס, מילה וחיבוק מכל נכדה או נכד שנכנס. אמא אהבה את עבודתה והרגישה גאווה גדולה בשנותיה בצורון ובפלסאון. היא הייתה מאד מוערכת והיה לה שם מעמד קצת מיוחד. הרגשתי זאת היטב כשאני הצטרפתי לפלסאון, וכולם ידעו שהנה הגיע הבן של זאת שאסור להרגיז... מדי יום הייתי מגיע ומתיישב לכמה דקות במשרדה, עד שהייתה "מגרשת" אותי כי יש לה עוד המון עבודה להספיק. לאחר השנים הלא פשוטות של טיפול באמא שלה, נדמה היה לי שהשנתיים האחרונות היו עבורה הקלה ורוגע. אמא ידעה ליהנות בפנסיה, ללמוד ולהעסיק את עצמה ולא פעם, באנדרסטייטמנט שלה, הייתה אומרת לי שהחיים בסה"כ די טובים. חבל ועצוב שזה לא יכול היה להמשך עוד כמה שנים טובות. ואיך אפשר בלי מילה על הזוגיות המדהימה של מעל 50 שנה עם אבא. אופייה השונה של אמא, חריפותה, חוכמתה היצירתית וראייתה השונה, השלימה סינרגיה נהדרת בין אם בזוגיות שלהם, בהורות לשלושת הבנים הכה שונים, בחידוד המחשבות של אבא במכתבים לציבור בעלון ובשנים האחרונות במענה לנכדים שקיבלו סבא פעיל ועל קוצים וסבתא רגועה, מרגיעה, מקשיבה ומדריכה. אז אוף, איך מספידים אמא אהובה? איתמר ---------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------- יפה את כתרצה נאוה כירושלים. נאה כסחלב פורח על אדן חלוננו. המשפחות הכירו עוד במלחמת השחרור. כבר אז גמלה בליבם ההחלטה שבבוא היום תינשאי ליוסי. למרות ההכחשות, זה היה שידוך שתוכנן הרבה זמן לפני שבוצע. נחשבת ליפה בגוש זבולון כשהחיזור התחיל ונגמר אחרי 50 שנה. גם כשהיית בגרמניה 4 שנים עם ההורים ומצאת חברים אחרים, הכישוף לא הוסר. הוריך היו גאים בבחירתך והאמינו שבחרת נכון. חווינו הרבה חוויות משותפות ויפות. זכינו ל- 3 בנים, חמשה נכדים מדהימים ושתי כלות נהדרות. משפחה לתפארת. טיילנו יחסית הרבה ובעיקר אהבת את אירופה. ביקשת עוד נסיעה. הבטחתי לקחת אותך לעוד נסיעה למקום שאביך אהב ולא קיימתי. בריאותך המידרדרת והקורונה לא נתנו לי למלא את משאלתך האחרונה. עצמת את עיניך בידיעה שהגשמת חלום אחר: לקיים טיול משותף עם שלושת בניך. עבדת 30 שנה בפלסאון. אהבת את המקום ואת העבודה. שיא סיפוקך בפנסיה היה הקמת מוסד הפנסיונרים הצעירים עם ניבה. ראית בזה הגשמת חלום, שמאפשר לחברים להרחיב דעה כאן, מבלי לנדוד למקומות אחרים. כמעט 4 שנים, כל שבוע בימי שני, חיברת דברי פתיחה מלאי תוכן, חוכמה, וחן לכל מרצה. לא היה מרצה שלא שיבח אותך. אהבת את זה מאד, ונראה שגם החברים החזירו לך באותו מטבע של אהבה. ראית בזה מפעל חיים. לצערי וכעסי, סבלת סבל מיותר בימייך האחרונים. מותך היה מיותר ולא הכרחי. אין למי להודות, פרט לחברות הטובות שהיו לך, ולחברי מעגן מיכאל. מצפוני נקי , עשיתי כמיטב יכולתי למענך וכשלתי. כשפקחת את עיניך בשנייה האחרונה לחייך, ראית את בנייך לצידך. לנצח תהי חקוקה בלבבות כל בני המשפחה. הנכדים ראו בך קרן אור. אוהבים אותך מאד וכואבים. נמשיך ביחד, אבל לעולם זה כבר לא יהיה אותו דבר. יוסי ---------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------- תרצה יקרה, או כמו שאהבתי לקרוא לך - תרצי. אני לא מאמינה שאני עומדת כאן כדי להיפרד ממך לתמיד ולהגיד לך מילים אחרונות. העברנו את שנות ילדותנו בקיבוץ ביחד ובשנים מסוימות אפילו חלקנו חדר. אני זוכרת שחזרת משליחות ארוכה בחו"ל עם המשפחה וישבתי מרותקת לסיפורים שלך במועדון לחבר על ארצות רחוקות, שפות זרות ועולם אחר, שאז לא ידעתי אפילו איך חולמים עליו. היית יפה כמו פיה ולא "השווצת", היית תלמידה מצטיינת ולא התנשאת, אפילו בטירונות היית החיילת המצטיינת, כי את לא יכולה אחרת. היית חברה טובה, מפרגנת, מעודדת ועוזרת ובעיקר מבינה עניין. עם כל מעלותייך מעוררות ההערצה, היית צנועה, מקבלת ומכילה. יש לנו קבוצה שקוראים לה "ילדות מהכיתה". אחרי שנים שהתפזרנו כל אחת לדרכה, נפגשנו שוב ומאז לא נפרדנו, כי האהבה וההערכה לא נעלמו גם בשנות הנתק. נהגנו להתארח מדי כמה זמן בביתה של אחת מאיתנו לארוחת בוקר ושם היינו שוב הילדות הקטנות מהקיבוץ, הנערות המתבגרות והנשים הקטנות עם האהבות הראשונות. הרשינו לעצמנו להיות שוב הילדות הקטנות והפוחזות שצוחקות מכל שטות, עם הסנדלים התנ"כיים והמכנסיים הקצרים עם הכיסים הנפוחים. ריכלנו, נזכרנו וצחקנו מדברים שהיו רק שלנו והיו מובנים רק לנו. לעולם לא אשכח את הצחוק המתגלגל שלך מבדיחה טובה או זיכרון ישן. דאגנו זו לזו, ניחמנו זו את זו ועזרנו כשהיה צריך וכמיטב יכולתנו. הזמנת אותנו אלייך למפגש המסורתי של הילדות לפני פחות משבועיים, אולם אז אמרת שאת לא מרגישה כל כך טוב ודחינו את הפגישה ל- 2.4, פגישה שכבר לא תתקיים. על הכיסא הריק שהותרת, יישב הלב הגדול שלך איתנו ויחבור ללבבות המתגעגעים שלנו. תרצי, אני מקווה שאת יודעת כמה אהבתי אותך. אין לי מושג לאיזה מקום את הולכת ואיזה מסע את מתחילה, אבל אני מקווה שיקבלו אותך שם יפה ובענווה, כמו שמגיע לך וכמו שאת ראויה. היי שלום חברה יקרה ואהובה. את כבר חסרה לי. דורית פלד - ילדה מהכיתה. ------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------- תרצה יקרה, עדיין ממשיכה בראשי את שיחתנו הקבועה, מתקשה להאמין שזו פעם אחרונה, ולא על כוס תה עם נענע, לא על המרפסת היפה שלך, מתפעלות מהפריחה המתמדת, מעץ החרוב שאהבת. ממש שומעת אותך אומרת בטון הנחרץ שלך: זה מרגיז אותי! ואותי הפעם זה מרגיז, מאוד! כן, אני גם יודעת שאת לא אוהבת רגשנות, אך הרשי לי הפעם להיות קצת סנטימנטלית. כי הבטן שלי כואבת מרוב הרגשת החמצה. החמצה לפנסיונרים הצעירים שייסדת עבורם מועדון עם תכנים ברמה שלא התפשרת עליה. החמצה לי, הפרטנרית שלך, שהעונג לעבוד ביחד רק הלך והתעצם. זה התחיל ברעיון שנדלק ואת בפשטות לקחת את האחריות על בחירת והזמנת ההרצאות. פיתחת קשרים מסועפים עם מיטב המרצים, אבל זה היה הרבה יותר מכך. היה לך חזון, האמנת שאנו צריכים ומסוגלים לדאוג לתרבות של עצמנו, שיש לנו כל הכישורים המנטליים לעשות זאת - ואת ניצבת בראש. ניבה אשכנזי ----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------- ה תרצה חברתי הטובה - חכמה, דעתנית, אוהבת חיים. כוס יין עם קצת שוקולד מול השקיעה בים. פריחות מרהיבות בגבעה ובמקומות רחוקים יותר. מלאת עניין וסקרנות ותוכניות לעתיד. למרות מגבלותייך הפיזיות אמרת שאת חולמת להיות לפחות פעם נוספת בזלצבורג ואולי לצאת לשייט על הרון בצרפת, אותו שייט שכל כך רצית שנעשה יחד. היינו בקשר עד שכלו כוחותייך. תחסרי לי מאוד. שלומית דגן ------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------ תודה המשפחה מודה לכל חברי מעגן מיכאל שבאו לנחם ולתמוך. החברות הרימה ראש. משפחת ברכמן ----------------------------------------------------------------------------------------------------- תרצה כל פגישה אתגר אינטלקטואלי. הייתה לה לתרצה חשיבה מקורית, עצמאית ולעיתים קרובות ביקורתית, המונעת מהשקפת עולם הומניסטית, חילונית וציונית. ביטאה את השקפתה בלי חשש, לעיתים הפוכה מדעתי, אך תמיד היה לי מעניין, כי כל פגישה איתה אתגר. הייתה משכילה, ידענית, סקרנית, אשת תרבות, היסטוריה, כלכלה, אסתטיקה, מאוהבת ביופייה ותרבותה של אירופה. כל מה שיפה ריגש אותה עד דמעה – ים, להקת ציפורים חולפת, מרבדי פרחים, רקפות, צבעונים, כלניות, נרקיסים וריחם הנפוץ לכל עבר. ידעה לאהוב – אהבה והייתה גאה במשפחתה, בבנים, בכלות, בנכדים ועוד יותר בשותפה יוסי. שוב ושוב אמרה לי: יוסי אמר... את יום הלמידה – "נפגשים בשני", שאותו ייסדה וניהלה, עשתה מתוך הרגשת שליחות, זה היה מפעל חיים מרשים. הייתה בה יושרה פנימית, אמרה את אשר על ליבה ולעיתים גם שילמה מחירים. היה שווה לשוחח ולהתווכח איתה, זה היה מעניין, מלמד. כל פגישה אתגר אינטלקטואלי. הלכה לי חברה ואני כבר מתגעגע. רמי אלוני. ----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
| ||||
 |
|
