|
.png)
אמא יפה שלנו, אהובה שלנו אמא, תודה לך שהיית האמא הכי טובה שיכולנו לבקש. זה לא מכתב פרידה. תודה לך על האהבה האין סופית, על שבנית ועשית אותנו למשפחה כל כך מלוכדת, חזקה ואוהבת. שלימדת אותנו לא לוותר על מה שחשוב לנו, לא משנה מה אומרים לנו. תודה שחיכית שנהיה כולנו יחד כדי להיפרד ממך כמו שצריך... היית אמא של כל כך הרבה אנשים, אבל בשבילנו את האמא האחת והיחידה, ותמיד תהיי. אמא שלנו שתמיד אוהבת את החיים, אוהבת את הים ואוהבת אותנו. אמא, אמרת שאת רוצה ללמוד לישון בפנסיה, אז הנה את ישנה במקום יותר טוב. אין לנו ספק שאת תהיי אתנו תמיד: את תהיי איתנו בחתונה של גל ואת תהיי סבתא לנכדים שיבואו ... זה לא מכתב פרידה כי לנצח נהיה ביחד את איתנו תמיד בתוך הלב ברגעים הקשים וברגעים הטובים והשמחים אנחנו מחבקים אותך, אוהבים אותך ותמיד נאהב. אבא, גל, נגה ואדם
אינז ----------------------------- אינזהיית לא רק אחותי הבכורה, אלא גם החברה הכי טובה שלי. אנחנו גדלנו יחד כשהכול היה משותף לנו, אפילו חבר משותף וכל הזמן שלנו יחד. בכינו וצחקנו ועשינו תוכניות לטיולים הבאים שלי לישראל, זמן רב מראש. גם הכנתי חבילות לשלוח לך עם הדברים האהובים עליך ומיותר לומר שגם את שלחת לי. את אפילו שכנעת את ניל בעלי לבוא לישראל לאחר 35 שנים. איזה אישיות חזקה הייתה לך. היינו יכולות לבלות שעות על חוף הים המדהים שלך, או נחות על הספה שלך בבית, שמרנו על שקט בזמנים האלו, היה חשוב להיות יחד בקשר המיוחד שלנו. ----------------------------------------- אינז בשבילנו אינז בשבילנו זה ביום שישי בצהרים לארוז שמיכות ולנסוע לקיבוץ. אינז בשבילנו זה ביום שבת כל היום בים לרבוץ. אינז בשבילנו זה בית פתוח עם המון אנשים. אינז בשבילנו זה שולחן ערוך כיד המלך ולהכריז I'm starving רגע לפני שאוכלים. אינז בשבילנו זה להכניס הביתה חיות אבל לדאוג שלא יעלו על הספות. אינז את היית המשפחה הקטנה והקרובה ביותר שלנו. תחסרי לנו מאד, קשה לדמיין את אמא בלעדיך. בלי חמש שיחות טלפון ביום, חגים ושמחות. אינז, בשבילנו לעולם תמשיכי לחיות עם משפט אחד בפה: What a beautiful day – I'm going to the beach… אינז אני פשוט לא יכולה לדמיין את החיים בלעדיך. את חלק מחיי כבר במשך כמעט 50 שנים. בילינו פעמים נפלאות ביחד כבני נוער על החופים היפים של קייפטאון ואחרי שארגנתי עבורך ועבור ראול לבוא למעגן מיכאל, הצלחנו להמשיך לבלות יחד על החוף כאן. את היית חלק כל כך גדול מהחיים שלי, את תמיד דאגת לי כל כך הרבה כפי שעשית עם כולם. מעולם לא עבר יום בלי לדבר איתך בטלפון, לפעמים שלוש או ארבע פעמים ביום, והיינו מדבריות במשך שעות. כשהגענו לגיל 60 נסענו לדרום אפריקה לחופשה וזה היה הזמן הנפלא ביותר שהיה לנו עם ג'יליאן וחברים ותיקים מתקופת הנעורים שלנו. אני כל כך שמחה שהצלחנו לארגן לעצמנו תקופה כל כך מיוחדת יחד. היו לנו כל כך הרבה תוכניות לעתידנו המשותף. השנה, שתינו היינו לקראת הפנסיה וכבר דיברנו על כל כך הרבה דברים שאנחנו הולכות לעשות יחד. אני עדיין אלך למסעדה ההודית שאת כל כך רצית ללכת אליה בבאר שבע כדי לחגוג את המעבר לגימלאות. אנחנו אמרנו שננסה את כל החופים באזור, הולכים פעם בשבוע לחוף אחר. דיברנו על נסיעה לירושלים וים המלח לכמה ימים. אנחנו אף פעם לא התפשרנו על מקום בחו"ל כי את רצית רק לחזור ושום מקום אחר לא היה אופציה. קרול יוצאת לפנסיה בסוף השנה, והיא היתה אמורה להצטרף אלינו ל"בנות גיל הזהב". היית לי כמו אחות, ואני תמיד ארגיש כחלק מהמשפחה שלך. ראול וכל המשפחה שלך יישארו להיות חלק גדול מהחיים שלי. אני אוהב ואתגעגע אליך נורא אינז, ולעולם לא אשכח אותך - פשוט נוחי בשלום.חברה שלך כמו תמיד, דיאן ----------------------------------- אינז איך זה יכול להיות שאנחנו עומדות פה על יד הקבר שלך ונפרדות ממך. היינו אמורות לבלות עוד הרבה שנים ביחד. הרי אנחנו – את, דיאן ואני, בנות הזהב: שלושת המוסקטריות: הבלתי מנוצחות: אפילו קראו לנו שלושת האחיות. איך זה יכול להיות שאנחנו עומדות פה על יד הקבר שלך ונפרדות ממך. היינו אמורות לבלות עוד הרבה שנים ביחד. הבית שלך ושל ראול תמיד מלאי אולפניסטים, דרום אמריקאים. ארוחות משפחתיות על האש והרבה שמחה. איך זה יכול להיות שלא נראה אותך יותר במועדון, בחדר האוכל ובשבילי הקיבוץ, יושבת בקלנועית ומקשקשת עם כולם. איך נלך לים ואת לא תהיי שם כבר מ-6.00 בבוקר, שומרת לנו מקום בסככה שלך – כן, הסככה של אינז – שאף אחד לא יעיז לשבת שם במקומך. מי יתקשר למשטרה כשעוברות מכוניות על שפת הים. מי ידאג שאורחים יקחו את האשפה איתם ולא ישאירו חוף מלוכלך. אינז – את זוכרת שלפני הרבה שנים כשאת דיאן ואני היינו יותר אמיצות – עמדנו בשורה וזרקנו קליפות אבטיח על נהג טרקטורון שעבר על ידינו בים. כשאמרו שאת בבית חולים ובמצב קשה – לא יכולנו להאמין – זה לא יכול להיות – זה לא נכון – זה בלתי נתפס. זה לא קורה לאינז. היה כל כך קשה לראות אותך שוכבת שם במיטה עם כל המכשירים. זה היה כאילו את רק ישנה – שעוד מעט תפתחי את העיניים ותקומי ותתחילי לצעוק – מה קורה פה: קחו אותי הביתה. קיוונו שתתאוששי אבל את ממשיכה לישון לך בשקט. וזה כל כך לא את – את לוחמת - רועשת – מתווכחת, לא אוהבת לישון הרבה. לאט לאט הבנו שהאינז שאנחנו מכירות ואוהבות לא תחזור אלינו. אין מילים לתאר את הכאב והצער שאת לא איתנו יותר. שלא תוכלי להגשים את החלומות והתוכניות שיצאת סוף סוף לפנסיה. איך יכול להיות שאף פעם לא תרגישי מה זה להחזיק נכדים בידיים – לשמוע שהנכדים שואלים: "סבתא, את יכולה לשחק איתי?" "סבתא, אפשר לבוא לבית שלך?" "סבתא, אפשר לישון אצלך?" זה כל כך עצוב ולא צודק וכואב מאד. ראול: אתה עכשיו עמוד התווך של המשפחה. אתה צריך להיות גם אבא וגם אמא – גם סבא וגם סבתא. תשמור על עצמך כדי שתוכל להיות חזק ולעזור לגל ונוגה ואדם והמשפחה. אינז – את לא איתנו יותר אבל חלק ממך תמיד יישאר אצלנו בלב. כל פעם שנלך לים שכל כך אהבת, נחשוב עליך ונרגיש אותך יושבת אתנו – מסתכלת על הגלים ושלושת האיים. אין לי ספק ששם למעלה את מנהלת את העניינים בדיוק כמו שעשית פה בחיים.
| ||||
 |
|
