חדש

דני שלנו

נולד בעיר בגדד שבעיראק ב-1947 למשפחה מסורתית. אביו עסק במסחר בדים ובחייטות.
ב-1948 נולדה אחותו ובשנת 1951 עלו לארץ ונאלצו להשאיר את רכושם לשלטונות בעיראק.
אביו עבד בבניין לפרנסת המשפחה. כאן נולדו ארבעת אחיו הנוספים של אבא.
בתחילה גרו במעברה ברעננה ואחר כך עברו לגור בהרצליה, עם חצר גדולה בה גידלו בעלי חיים.
אבא, שהיה הבכור היה אחראי על בעלי החיים. לסבו, שגר בסביבה היה משק חקלאי גדול והוא מכר חלב וגבינות לכל הסביבה. אבא היה מאוד קשור לסבו, ושם התפתח החוש ויחסו המיוחד לצומח ולחי.
ידע לזהות את הביצים שבקן והכיר את ציוץ הציפורים של כל ציפור וציפור ואף חיקה רבות מהן.
בבית הספר שבו למד עסק גם בפעילות חברתית ובספורט ולאחר שנים זכר את השכונה והמשחקים שבה.
הרצליה של אז היתה מוקפת בגבעות של חול, ובקרבת ביתם היתה סביבה חקלאית, שדות וחורשות תאנים ופרי.
בכיתה ח', בניגוד לדעת הוריו, הלך לעליית הנוער וביקש להשתלב בקיבוץ. כבר עם הגעתו למעגן מיכאל כבש אותו הנוף.
כאן התחנך עם אמא בכיתת סער.
בצבא שרת בשריון והיה מפקד טנק.
לקראת סיום הצבא התחתן עם אמא ונולדו ליאור, שחר ומיכל.
אבא עבד בגידולי שדה וריכז את גידולי האספסת ואחר כך את הכותנה. בתקופתו תפוקת גידול האספסת הגיעה למקום ראשון בארץ.
כבר אז השתדל לא לרסס והשתמש במועילים (חרקים טובים שמחסלים מזיקים).
ב-1975 יצאנו לשנת עזרה באילות. לאחר החזרה לקיבוץ עבד בבננות ואחר כך ריכז את פינת החי – בנה פינת חי לתפארת ובתוכה את בריכת הברווזים, תוך כדי חינוך ילדים רבים, שהיו שותפים בעבודה ובבנייה. אנשים ממשרד החינוך, שביקרו בפינת החי ראו את הרצינות וההשקעה של דני ומאז החלו לתת תקציב קבוע עבור החזקת פינת החי.
לאחר מכן עבר לרעננה, שם ניהל מכון תערובת שהיה שייך לו ולאחיו.
ב-1985 נפצע קשה בתאונת דרכים ומאז החלו בעיות הבריאות.
ב-1991 החל בדיאליזה ולמרות זאת המשיך לעבוד ולהיות חיוני ועצמאי.
לבסוף מחלתו הכריעה אותו.

יהי זכרו ברוך.

באהבה וחיבוק גדול,

המשפחה.

--------------------------------------------------------------------------------

לאבא שלנו האהוב והיקר!

כל כך הרבה חלומות, כל כך הרבה תוכניות,
חשבת שגם הפעם תחזור אל החיים אשר כל כך אהבת.
ואנו, שהאמנו בכוחות הגדולים שלך, חשבנו שתפתיע את כולם ועוד פעם תראה לנו ולרופאים שאתה כל כך מיוחד וחזק.
אבל עכשיו, כשאתה נח שליו ויפה כל כך, אנחנו יודעות שנגמר הסבל.
לא עוד כאבים, לא עוד בתי חולים, רופאים, אחיות ובדיקות.
אנחנו – אמא ובנותיך, נזכור אותך בהערצה
את כל הידע והחכמה שלך, החיות והחיוניות,
חוש ההומור, האהבה לאוכל, למוסיקה ולריקודים.
חזותך הקשוחה פעמים רבות הסתירה את טוב הלב והרגישות הרבה בה ניחנת.
אהבתך לצומח ולחי וסקרנותך שהיתה ללא גבול.

מתגעגעות אליך המון,
תנוח על משכבך בשלום – האבא האחד והיחיד.
באהבה גדולה,
אמא והבנות.

--------------------------------------------------------------------------------
 
לדני - מעירית יוגב

דני

אתמול, יום שבת יפה, נסעתי עם חברה לטייל ולהתענג על נופו היפה של הגליל. בדרך קיבלתי בטלפון מעליזה את הבשורה הקשה. אמרתי לך, עליזה, שבדיוק השבוע חשבתי עליכם ורציתי לצלצל לשאול מה נשמע. איחרתי מעט. אני מצטערת.
הכרתי אתכם כזוג הנשוי של כיתת "סער", שמעתי את סיפור היכרותכם, עם קורטוב של גוזמאות להצחיק ועד לנישואיכם. שמעתי עוד המון סיפורים פיקנטיים מאודי ז"ל, שעימו חלקת מגורים משותפים בנעוריכם במעגן מיכאל. "דני חנוכה" הוא קרא לך.
המון קוריוזים היו מנת חלקכם בתקופה זו, אשר אותם קצרה היריעה מלהכיל במעמד עצוב זה.
סיפורי מעלליכם העלו אצלנו תמיד פרצי צחוק רמים בערבי חברה ובמפגשים השונים שהתקיימו במהלך השנים.
אני זוכרת מסיפוריו של אודי, שכינו אותך "דני מולים", כי גידלת דגי מולים באקווריום בחדרך. אני זוכרת שסיפרת לי, שלכל דג הענקת שם, וזכרת כל אחד ואחד מהדגים שלך. סיפרת לי שפעם מישהו גנב לך דגים לא הבנתי איך בכלל יכולת להבחין בכך, אבל הסברת לי שהכרת אותם וידעת מי מהם חסר. חיפשת ומצאת.
היו לכם המון חוויות משותפות מהשנים ההן, שבכל הזדמנות סופרו שוב ושוב, ולעיתים חסרים לי סיפורי המעשיות שלכם מהתקופה ההיא.
אפילו בשנים שכבר לא הייתם יחד וכל אחד מכם הלך לדרכו, היו המפגשים ביניכם כה חמים עד כי קשה היה להאמין שנפרדתם באיזה שהוא שלב, כמו אחים המתראים במפגשים משפחתיים.
חלית במחלה קשה, בה נלחמת בכל מאודך ללא לאות. אודי ז"ל מאוד דאג לך והתעניין בך. אני יודעת שמותו הפתאומי השאיר אותך המום וכואב.
כבר שלוש שנים אודי לא איתנו, וכעת אתה מצטרף אליו. מי יודע? אולי באמת קיים מקום אחר בו תפגשו שוב.
כואבת את מותך מאוד ולבי עם עליזה, ליאור, שחר ומיכל.
היה שלום, דני, ויהי זכרך ברוך.

עירית יוגב,
נחשולים.

--------------------------------------------------------------------------------
 
ועוד על האספסת

אמנם פורסם בשבוע שעבר דו"ח על האספסת, אך ענין הגידול הזה לא מוצה מספיק, היות והכותבים לא ליוו את הגידול מקרוב. אנסה לסכם את השנה לעומת שנים קודמות ולהסביר מעט על האספסת.
המלה "אספסת" מצויה הרבה בתלמוד. מקורה בשפה הפרסית, שממנה עברה לשפה העברית וגם לערבית. בפרסית היא נקראת אישפישתי. אולם בכתובת אשורית אחת נמצאת המלה בצורת אספסת ממש. מוצאה של האספסת הוא ממרכז אסיה והיא החשובה ביותר שבצמחי המספוא. בגלל תכונותיה החשובות להזנת הבקר ובעלי-חיים אחרים ולהשבחת הקרקע, ממליצים המומחים החקלאיים בכל העולם על זריעתה בכל מקום שתנאי האקלים, הקרקע והמים מאפשרים זאת.
אדמות מעגן מיכאל הן אדמות אידאליות לגידול אספסת, כי יש בהם כל התכונות שהאספסת דורשת מהקרקע.
האספסת שאנו מגדלים, היא קטנית רב-שנתית מהסוג הפרובאנית. אפשר להחזיק את השדה עד ארבע שנים במידה ושומרים עליו ונותנים לו את הטיפולים הנכונים, במיוחד נגד העשביה.
את השדה צריך לקצור כל 19 יום בחודשי-השיא ובחודשים הפחות טובים לגידול כל 24 יום.
כיום שטח האספסת אצלנו הוא 600 דונם, מהם 60 דונם זריעה חדשה שנזרעה בספטמבר.
השנה קצרנו 11 קצירים, שהם למעלה מ-11 טון ירק לדונם וקרוב ל-2,4 טון קמח לדונם. היבול עלה בשלושה טון ירק לדונם וב-600 ק"ג קמח לדונם.
השנה שינינו את שיטת ההשקייה ע"י הגדלת כמות המים עד לכמעט פי שניים. חלק מהשדות קיבלו אף השקייה שניה.
הבעיה באספסת היא המזיקים. כל השנים רוססה האספסת בחומרים יקרים ולא תמיד הצליחו להדביר את המזיקים וזה גרם להפסדים ניכרים למדי.
העונה נלחמנו במזיקים בשיטה שונה: לא ריססנו מוקדם כרגיל, אלא פיזרו פתיונות שהשמידו רק את מזיקי האספסת והאויבים הטבעיים של המזיקים לא נפגעו ועזרו לנו בהשמדת המזיקים וחסכו הוצאות רבות (מחירי חמרי-הריסוס הם יקרים מאוד ולעומת-זאת הפתיונות הם זולים מאוד).
צוות האספסת הוא קטן - שני חברים בלבד (חיימקה ואני) - ועיקר העבודה מבוסס על ילדים וזמניים. אנחנו משקים 24 שעות בלי הפסקה וזה דורש מהצוות הקטן מאמץ רב למשך כל העונה.
עליית היבול וגובה יום-העבודה באספסת, נבעו מכך שהגידול עבד בתור יחידה בפני עצמה ואני מקווה שכך יהיה גם בשנים הבאות.
לדעתי, כדאי להגדיל את השדות, הן בגלל עליית המחירים (15 ל"י לטון קמח) והן בגלל העובדה שהשנה עמדו 120 דונם לא זרועים.
דני גונן
10.10.1971 

 
 
בניית אתרים