|
.png)
חדש | ||||
לביא הרן - קורות חיים לפי עדותו, הוא היה ילד די שובב למרות שהמשטר שהאבא, יוצא פרוסיה, הנהיג בבית היה די נוקשה. עם סיום לימודי היסוד למד אבא הנדסאות מכוניות, אבל בצד הלימודים הקדיש זמן רב לפעילות בתנועת "תכלת-לבן" הציונית. שם מצא חברים רבים, איתם טייל רגלי ברחבי גרמניה ועסק בפעילויות צופיות שונות. בהיותו בן 22 נישא לאמא ויחד שהו בחווה חקלאית-ציונית. בשנת 1931 נולדה לו בתו הראשונה חוה, שלימים נפטרה מסרטן והיא רק בת ארבע. עם עלות היטלר חש אבא את הקרקע בגרמניה מתחילה לבעור, חש את האנטישמיות בפועל הולכת ומתפשטת והחליט לעלות ארצה. הוא לקח את אשתו, שהיתה בהריון עם יעלי, ובתו חוה, עזב כמעט את כל רכושו וברגע שהתאפשר הם עלו לפלשתינה. זה היה במאי 1933. אחרי מספר חודשים מאז עלותו לארץ, נולדה יעלי. בארץ התמקם בירושלים ופתח מוסך, שכן עיסוק במכוניות היה המקצוע שלו. הוא תיקן מכוניות ליהודים, לערבים ולבריטים והצליח לפרנס את משפחתו. היה לו גרר, יחיד באזור אז, והוא גרר מכוניות מקולקלות מכל פינה וגם הסתכן לא מעט מול ערבים עויינים, אבל המניעים הציוניים עמדו לפני הפחד. כידוע, לא קל להיות מהגר... וגם לאבא זה היה לא קל והוא היה בהלם תרבות. אבל לאט לאט הסתגל למציאות הפלשתינית דאז והיו איתו עוד כמה חברים שעלו מגרמניה והשתייכו לאותה תרבות ממנה הוא בא. ב-1935 העלה אבא גם את הוריו לארץ וקיים משפחה גדולה ורב דורית, בערך אז נפטרה בתו חוה. ב-1938 נולדה לו בתו השלישית (אני). בשנת 1940 הציעו לאבא עבודה באזור הרצליה, הוא עבר להתגורר בה ומספר שנים שנים לאחר מכן התחיל לנהל את מוסך "קרסו" בתל אביב. בתקופה של טרם המדינה הופקע מוסך קרסו לטובת הפלמ"ח ואבא מצא עצמו בעין הסערה. כפלמ"חניק לשעבר, המשיך ופעל במסגרת צה"ל, כאשר צה"ל הוקם והגיע בגין מקצועו לחיל חימוש. בצה"ל הוא נדרש לעברת את שם משפחתו והוא שינה ללביא ובהזדמנות זו גם החליף את שמו הפרטי להרן. במסגרת החייל הקם והולך היו לו מספר תפקידים חשובים כמו רכש של טנקים בעיקר ואחריות על אחזקתם בארץ. עבודתו זו הצריכה נסיעות רבות וארוכות לחו"ל, בימים שזה עוד לא היה עדיין כל כך פופולרי. די בהתחלה הוא הקים בחיל החימוש ענף בחינה, שזהה בימינו למה שקוראים בדיקת איכות. כבר אז הוא הכיר בחשיבותה של בדיקת איכות של מוצרים, דבר שנכנס למפעלים שלנו רק באיחור. את עבודתו זו עשה ב"ייקיות" רבה שכן, היהפוך כושי עורו? מן הייקיות באמת לא השתחרר עד עצם יומו האחרון. בשנות ה-60 השתחרר אבא מצה"ל, בדרגת רב סרן ועבר לעבוד בחברת קייזר-אילין, כמהנדס מכוניות. הדבר גרר אתו החלפת מגורים מהרצליה לטבעון. מאז שהה באזור חיפה וסביבתה עד לשנת 1969, כאשר אמא נפטרה והוא החליט לצאת לגימלאות. אבא בחר לעבור לגור במעגן מיכאל כהורה וציפה למצוא את המנוחה והנחלה שם בחברת בתו, חתנו ונכדיו. אך כידוע לכולכם לא כך קרה. האסונות שפקדו את המשפחה באו בזה אחר זה. כל שנה נחתה עליו מכה, והוא תמיד מצא את הכוחות הדרושים והמשיך לתפקד כנדרש. אפשר להקביל את גורלו לגורלו של איוב במידה מסויימת, אבל הרן לא נפל ברוחו.לימים הכיר את דינה, איתה קיים מערכת ידידות וזוגיות מאוד מיוחדת שהיום יש מי שקורא לה נישואין. דינה הוסיפה הרבה טעם וחיוניות לחייו של אבא והיו להם כ-25 שנים מאוד יפות ומלאות. אבא עוד הצליח להתוודע למחשב, דבר שמעטים מבני דורו הספיקו. המחשב הוסיף לו הרבה עניין ועיסוק בחיים ובכלל, לא היתה לו בעיה של מילוי שעות הפנאי והוא מעולם לא השתעמם. בערך בשנת 2000 חלתה דינה ואושפזה ודרכיהם נפרדו, זאת בנוסף להדרדרותו הפיזית. וכך ישב לו מספר שנים בבית, הסתגר יותר ויותר בתוך עצמו וניתק את קשריו עם העולם החיצוני. אבל עדיין מילא את יומו בעיסוקיו ומחשבותיו ומעולם לא התלונן על בדידות. בשבועות האחרונים שכב אבא בבית הסיעודי, שהוא המקום הכי מכובד לאנשים במצבו, שם עזרו לו בהרבה אהבה ומסירות לשרוד את ימיו האחרונים מבלי לאבד צלם אנוש. הרשו לי לנצל במה זו ולהודות קבל עם ועדה לכל אחד ואחת מעובדי הבית הסיעודי שעושים מלאכת קודש אמיתית: תבורכו וישר כוחכם להמשיך במצווה זו! ובנימה אישית, אבא היה איש מאוד חכם ומאוד חם, ומשני הדברים האלה נהניתי. הוא היה אדם משפחתי, אבא טוב ואוהב וטוב לב, מעולם לא העיק עלינו, תמיד פירגן ושידר לנו, בנותיו, שמה שאנו עושות זה הכי טוב. הוא לא היה אובייקטיבי לגבי משפחתו ואולי טוב כך. לימים היה גם סבא טוב ואוהב, וזכה להיות גם סבא רבא ל-21 נינים, אותם אהב כולם. היה מעניין לדבר אתו ולמדתי ממנו הרבה. תמיד שמחתי לשמוע את דעותיו בכל נושא ועניין, גם אם לא תמיד קיבלתי אותן, אבל הן היו תמיד עם הרבה מחשבה ומנומקות. אבא ניחן בחוש הומור משלו, וכולנו כבר היכרנו את בדיחותיו החוזרות ונשנות. אבא צעד עם הזמן, בפרט במושגים טכנולוגיים. כל פריט שהומצא הוא מיהר לרכוש וליישם, וכך זכה, בגילו המופלג עוד להתוודע אל המחשב ולהנות ולו במעט מנפלאותיו. חוזקו התאפיין בהתגברותו על המכות הרבות שקיבל בחייו ולווה בשתלטנות או יותר נכון ברצון לשליטה. אבא תמיד היה חייב להיות בשליטה על כל דבר שקורה איתו, ועד יומו האחרון אי אפשר היה להחליט בשבילו ולו בדבר הקטן ביותר. הוא תמיד ידע מה טוב בשבילו ועמד על כך בעקשנות רבה. ממהלך חייו של אבא למדתי כמה קשה לחיות ועוד יותר כמה קשה למות... ועכשיו, עייף ושבע ימים, אני מאחלת לו שימצא את המנוחה הנכונה. שלום אבא | ||||
 |
|
