חדש

קורות חייה

אמא נולדה באפריל 1912 בליטא. היא גדלה בבית ציוני דתי, אחיה למדו בישיבות ואילו היא למדה בבי"ס ממלכתי ולמדה עברית אצל מורה פרטי.
בנערותה, הצטרפה לתנועת "החלוץ" ובגיל 18 כשסיימה את לימודיה הצטרפה להכשרה חקלאית בגרמניה.
באותה תקופה החלו הגרמנים להתנכל ליהורים ולכן עברה לקובנה, שם פגשה את אבי. ביחד החליטו לעלות לארץ ישראל מהיותם ציונים, אך בקשה של אמא לקבל סרטיפיקט נענתה בסירוב, כיוון שהייתה צעירה מדי. גם אבי לא קיבל סרטיפיקט ועקב כך היה עלול להתגייס לצבא ליטא ורק שאיים לעזוב את התנועה קיבל את האישור. כיוון שקיבלו רק אישור אחד, החליטו להתחתן ללא הרבה הכנות עם רב שנמצא במקום, ארזו מעט חפצים הכרחיים, נסעו לגרמניה, משם ברכבת לאיטליה ומשם באנייה לארץ ישראל בהפלגה שארכה שבוע ימים בתנאים קשים.
ב- 1934, הגיעו לארץ ישראל וכבר עם הגעתם לחופי הארץ נתקלו בקשיים. הערבים לא נתנו לנוסעי האנייה לרדת ורק בליל חושך אחד, הצליחו לרדת והתחבאו עד שהגיעה שריונית שפיזרה אותם ברחבי הארץ. הם הגיעו לקיבוץ גבעת ברנר שנוסדה כמה שנים קודם.
בהחחלה התגוררו באוהל, שם נולד אחי הגדול, ומאוחר יותר עברו לצריף שם נולדנו אחותי ואני.

ב- 1961, נפטר אבי ממחלה ואמא נשארה בקיבוץ עוד כ - 10 שנים ועבדה בבית ההבראה.
ב- 1982, הגיעה למעגן מיכאל ועבדה כמה שנים בענף המזון.

אמא הייתה אשת עבודה, בעלת מוסר עבודה גבוה ואהבה לעבוד גם כשבריאותה הלכה והתדרדרה. היא ראתה בעבודה ערך עליון, כאשה שחיה בקיבוץ 56 שנה. אמא הייתה אשה עצמאית, שחשוב היה לה לא להיות נטל על סביבתה. היא פחדה מהרגע בו יהיה עליה להפסיק לעבוד, אך למרבה הצער רגע זה הגיע. מצב הבריאותי התדרדר ובחודשיים האחרונים לחייה, שהתה בבית הסיעודי, שם נפטרה והיא בת 86.

יהיה זכרה ברוך.