חדש

קורות חייה

סבתא נולדה בפרס בתחילת המאה, והתייתמה בגיל 7 מהוריה, הרבה מכשולים ליוו את חייה. היא נישאה לסבא וגידלה את שלושת ילדיה לבדה, מכיוון שסבא התגורר בעיר אחרת לצורך פרנסה. בשנת 1960, עלתה ארצה ובאה למעגן מיכאל יחד עם סבא, אשר נפטר אחרי 4 שנים. מאז חיה בגפה, וזכתה לנחת ורווחה, ונראה שהגיעה למנוחה ולנחלה במעגן מיכאל.
סבתא הייתה דמות טיפוסית כפרית מפרס של תחילת המאה. אשה שחיה בבועה של עצמה בתוך קהילה גדולה ומתקדמת. תמיד מטפחת לראשה, מכבסת את בגדיה בעצמה לרוב, ממש כמו פעם בגיגית בחוץ וגם תולה את הבגדים על חבל בגינה. כשנפרדה ממך לשלום הייתה אומרת "שלום בכל ישראל תגידו". לילדים שהיו עוברים ליד ביתה, שהיה בילדותי ליד מגרש החניה הישן בשכונת הזיתים הייתה מחלקת שוקולדים ולשאלתם איך קוראים לה הייתה אומרת שמש, שזה פירוש השם חורשיד בפרסית. היו ילדים אשר פחדו לעבור ליד ביתה בגלל דמותה המשונה.
בעצם קראו לה חורשיד עם ח' אבל כשהגיעה לארץ נרשם שמה כורשיד עם כ' וכך זה נשאר.

היא לא ידעה לדבר עברית, גרה בקיבוץ 32 שנה ולא למדה את השפה, אבל ידעה להסתדר מאוד יפה ואף תקשרה עם האנשים ואתנו הנכדים בתנועות ידיים ובעברית שהיא "כופפה" אותה לצרכיה.

את חגי אחי, היא אהבה במיוחד וביום הראשון שהוא חזר מן הצבא היא זרקה עליו סוכריות, ואמרה: "לא יופה מולחמה". (לא יפה מלחמה - בתרגום חופשי)..
כשחגי היה ילד בגן היו לו בלילה נעליים הפוכות (שיטה ליישור רגליים בתקופת ילדותנו), ולילה אחד היא באה לגן שלו והורידה לו את הנעליים מרגליו בטענה שזה לא טוב...

עבדה שנים במטבח בקילוף בצל ונודעה בכינוייה "סבתא בצל".

זוהי לא הייתה סבתא שגרתית של מתנות וחיבוקים ואהבה אבל בהחלט סבתא מיוחדת במובן שלה, הטיפוסי, שילווה אותי לאורך כל חיי, ואשרי שאני יכולה לחקות את קולה ואת דמותה השחוחה בשנותיה האחרונות.

רינת.

 

יהי זכרה ברוך.
 
 

קשרי משפחה 

בעלה  דוד מנזור 
בתה  רחל אהרוני 
סבתא של  רינת אהרוני 

חתנה------ מאיר אהרוני

 
 
בניית אתרים