חדש

אודות גיטל

היום נלווה את סבתא שטולצברג בטיולה האחרון, בנופה של מעגן מיכאל.
נוף שהיה לה לבית שנים לא מעטות.

בקול דממה דקה ובלא להטריד איש, עזבה אותנו לעולם אחר. כך חייתה וכך מתה.

היא תחסר לנו, בנופה של מעגן מיכאל, במיוחד ב"רחוב דיזנגוף" שלנו המוביל מדירתה לחדר האוכל. אני רואה אותה: נשענת על מקלה, גוררת את רגלה החולה ועיניה הצעירות עירניות ומחייכות. מקדימה חיוך לזה, משיבה לאחר. מתעכבת בדרכה ליהנות מזיו פניו של תינוק. מתעניינת ומעורה בכל המתרחש בביתנו הגדול והמורכב.

כחברתו ללימודים ול"צופים" של אהרון, בנה הבכור, הכרתיה עוד בימי נעורי.
(הוא נפל בפלמ"ח בראשית מלחמת השחרור).
היות שבגיל הנעורים, כל אדם מבוגר נראה היה לי זקן מאד, הרי לעת בגרותי, במעגן מיכאל הפכה סבתא שטולצברג עבורי צעירה יותר, תחת זקנה יותר.
יודעת אנוכי, שלא רק עבורי היא מסמלת דמות המגשימה בעצם ישותה את כבוד האדם האופטימי. אדם מפוכח, אופטימי מתוך תבונה וכוח פנימי ולא מתוך תמימות או - טיפשות. אדם המוכיח בעצם קיומו כי לא השלמות הגופנית, לא האסתטיקה הצרופה, ולא מה שמעניק לך הגורל בעל כורחך, הופך אותך למה שאתה, כי אם הדרך שלך, הדרך בה בחרת לראות את החיים ולחיותם.

זכורתני, בחג עצמאות אחד, כאשר ביקרתיה אמרה לי על הבנים שהלכו ללא שוב...
"הם נסעו מן הבית ולא חזרו אליו, הם כאילו נסעו למקום יותר רחוק..."

הנני תקווה, שעתה כאשר היא עצמה נסעה למקום היותר רחוק, תמשיך אישיותה המאירה להאיר לבני משפחתה הבוגרים והצעירים, וכן לכל אלה אשר הכירוה וחיבבוה.
איני מכירה חיי נצח יפים יותר.

יהי זכרה ברוך.
  ---------------------------------------------------------------------------------------------- 

קשרי משפחה 

בנה    אהרון שטולצברג (שטולץ) 
בעלה  מרדכי שטולצברג 
ב
תה   ברכה (בכי)גל 
חמה של בוריס גל 

 
 
בניית אתרים