יקירי שלי,

לא יודעת איך אני יכולה להיפרד ממך?

חסרות לי מילים לתאר מה שעובר עליי בשבועות האחרונים.

חלקנו יחדיו כמעט 60 שנה זה לצד זו.

אתה חסר לי מרגע שעצמת את העיניים והפלגת לך לבדך הרחק ממני.

את כל הקשיים שהחיים העמידו בדרכנו עברנו יד ביד, היחד שלנו היה כל-כך חזק שעזר לנו לנצח הכול.

נשארתי לבד ואיני יודעת איך להתמודד מול המציאות מכאן והלאה בלעדיך.

כל השנים היית ותמשיך להיות נוכח ביום יום שלי, תמיד אחשוב איך וכיצד להמשיך בחיים בדרכך.

מסע הייסורים שלך הגיע לקיצו, נוח בשלום על משכבך.

אני אוהבת אותך ומתגעגעת לנוכחות שלך...

אשתך.

-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

משה לוי נולד ב-1942 באלכסנדריה שבמצרים. ילד שישי ואחרון, הפתעה לאימו שהיתה כבר מעל גיל 40.

ילדותו עברה עליו ברחובות אלכסנדריה, שם למד לדבר ערבית ובבית דיבר איטלקית וצרפתית. בגיל 8, אחרי שהאווירה במצרים הפכה לפחות ידידותית, המשפחה החליטה לעלות לישראל ואת הדרך עשו באוניה דרך איטליה. מאחר וג'ק אחיו הבכור התגורר בקיבוץ, כל המשפחה הגיעה הישר למעגן מיכאל.

את שנות החינוך הראשונות בארץ העביר במעין צבי ואחר כך בשדות ים, עד להצטרפותו לכיתת גלים בקיבוץ, בשנתיים האחרונות לפני הגיוס. משה התגייס לצבא לפני שמלאו לו 18 שנים, שירת בשריון, והשתתף במלחמות ישראל כשריונר גאה.

משה ומרתה התחתנו ב-1964, וכך העמידו שבט ממש לא קטן שמונה כיום 5 ילדים, 10 נכדים ו-2 נינים.

אחרי החתונה עבד מספר שנים בגרנות, ואחר כך חזר לקיבוץ וירש את ניהול הלול משאול שובינסקי. לאחר שנים רבות בלול עבר לנהל את המדגריה לצידו של אורי ברנדס וכתף אל כתף עם אריה אורי, הקימו חבורה עליזה שכולנו נטלנו בה חלק.

עם סגירת המדגריה עבר לעבוד לצידה של אמא במחלקת הניאגרות בפלסאון, ונשאר עד ימיו האחרונים מפעיל מכונת המצופים הנאמן והוותיק ביותר שהמפעל ידע.

משה היה דייג חובב, ומאז שאנחנו זוכרים את עצמנו, שבתות בבוקר הוקדשו לשחייה לאי עם מזרן ואיתנו לדייג. אהב מאוד את הים, הרבה פחות את החול. כשכבר בגרנו עבר לרכב על אופניים ומאז שנים רבות הקדיש את עצמו לרכיבה, וניסה לשדל גם אותנו לבלות את השבתות יחד איתו על האופניים, לפעמים הצליח לו.

חלק בלתי נפרד מחייו הייתה הפועל תל-אביב, הקפיד במשך כל חייו, למרות כל האכזבות שנחל מהקבוצה, להכריח את כולנו ללבוש אדום ולצפות במשחקים. בשנת 2000, כאשר הקבוצה הצליחה אחרי 60 שנה לזכות פעם שלישית בדאבל, גם בגביע וגם בליגה, היה במרכז החגיגות בקיבוץ יחד עם כל שאר המשוגעים לדבר.

משה היה תאב חיים, איש שמח שאהב לבשל ולארח, תוך שהוא דואג להאכיל את כולם במטעמים, טייל בארץ ובעולם, והקשיב למוזיקה משלל גוונים.

נזכור את משה שהיה בעל, אבא וסבא באהבה, מוקף במשפחה וחברים עם חיוך רחב וכוסית ביד.

---------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

סבא, אני קצת שמחה בשבילך.

כי בשבועות האחרונים היית חיוור, צנום, כאוב ולא ממש סבא משה שאני זוכרת.

אבל אני מבטיחה לזכור אותך חזק כפי שבוודאי היית מעדיף.

לנצח משה לוי האיש והאגדה המשופם שרכוב על טוסטוס.

שביום שישי היה מתבשם באפטרשייב נעים והיה לובש חולצת חג בצבע אדום.

שהיה פעם חתיך אמיתי לפי מה שמראות כל התמונות הישנות.

סבא שהיה עבורי בשלן גורמה אפילו שהיה מכין סתם סלט קצוץ דק. כל מה שהכין היה נראה טעים!

ופסטה שלא הייתה ולא תהיה כמותה בשום מקום בעולם. ובמיוחד אם היא הייתה מוגשת ביום שבת בבוקר.

זוכרת איך הייתי רוצה לקטוף מלא פיטגנו רק כדי שתכין ריבה מתוקה מדי.

את הממתק שהיית מחלק לנו אחרי כל ארוחת שישי בחדר אוכל, ורק עבור מי שסיים את כל הצלחת וזאת בלבד עד גיל 18.

סבא שלוקח אותנו בקדימה של הטוסטוס כאילו זה מקום ייעודי לנכדים. לוקח אותנו למדגריה ונותן לנו לאכול מלא עוגיות. סבא שלקח אותנו לדוג ולימד בסבלנות רבה את המלאכה. וסבלנות יתרה כשהיה צריך להנמיך את מכשירי השמיעה כי הקול שלי היה גבוה מדי והם היו מצפצפים לו באזניים.

אזכור אותך צועק על הטלוויזיה מילים שעדיף שלא אומר אותן כרגע, בעצבים או באושר עילאי במשחקי כדורגל.

סבא שהיה ממציא שמות מטופשים לכולנו – קרחי, רוסי, ביב, קטינה... ועוד כמה שאני לא זוכרת עכשיו. והשתמש בהם כאילו היו השמות איתם נולדנו.

סבא שהיה גיבור מלחמות, איש צבא בנשמתו, ששרד כמה מלחמות עקובות מדם שהותירו צלקות שמעולם לא נרפאו. איך התרגשת לפני שנתיים כשנסענו לראות אימון טנקים בגולן, וזכית שוב לעלות על טנק לכבוד יום ההולדת. עושה רושם שעד לרגע זה לא המרת את נהיגת הטנק לנהיגה בקלנועית.

זוכרת את הרגע שראיתי אותך לראשונה על קלנועית, לא הצלחתי עד היום להבין איך דבר כזה יכול לקרות? איך אדם כמוך יכול להזדקן, שלא לומר למות. תוך כדי שכותבת לך מה שיכלה בקלות להיות ברכת יום הולדת לגיל 80 שהיית אמור לחגוג השנה, עולים המון רגעים, וכנראה שבקרוב כבר לא ייפסקו ולכן אעצור כאן.

סבא אני מבטיחה לזכור איזה סבא היית עבורי בילדות ובימינו, איך תמיד הערכת כל ביקור עם הנינים, שגם הוא איך לא, סביב מאכלים, ותמיד תמיד חותם אותו ב"טוב שבאתם".

-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

משה

עברת אלינו למחלקת ההרכבה אחרי הרבה שנים במחלקת ניאגרות.

בעצם, עברת ביחד עם העמדה שהיתה רק שלך – עמדת המנגנונים אל תוך אולם ההרכבה.

לאורך כל השנים הקפדת להגיע בחמש בבוקר, לעבוד ללא הפסקה עד שמרתה היתה קוראת לך לארוחת בוקר.

אהבת מאוד את המחלקה ואת העבודה, היה לך אכפת והיית מעורב מאוד בכל מה שקורה סביבך. הקפדת להעיר לנו ולדווח על מפגעים ובעיות שראית, לא התפשרת על העמידה בקצב ותפוקות העבודה שלך ושל העובדים מסביבך.

בערבים בהם מנצ'סטר היתה מנצחת ובמקרים נדירות בהם גם הפועל תל אביב, קיבלנו הודעות כבר במהלך המשחק, וידענו שבבוקר נמצא אותך מחייך ומרוצה.

אנחנו יודעים שלעבודה בפלסאון היתה חלק משמעותי משגרת היום שלך והיית גאה במפעל ובתרומתך.

גם כאשר התחלת להרגיש לא טוב, לפני היציאה לניתוח דאגת לעדכן אותנו שאתה יוצא, שכבר תחזור ושנשמור לך על העמדה עד שתתאושש.

לאורך כל השנים רכשת לך חברים רבים במחלקה ואתה תחסר לכולנו מאוד.

נוח על משכבך בשלום

מכולנו במחלקת ההרכבה, פלסאון

-----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

 קרבת משפחה 

אמו ------- שרה לוי 

אחיו-------- ג'ק לוי

 גיסתו----  ויקטוריה לוי