חיפוש


יום ראשון, 18 אוגוסט2019
בגדהושא
29303101020304
05060708091011
12131415161718
19202122232425
26272829303101

אגמון אילה 2018-1935

שם משפחה אגמון 
שם פרטי אילה 
תאריך לידה 20.05.1935 י"ז באייר התרצ"ה 
תאריך פטירה 14.11.2018 ו' בכסלו התשע"ט 
שם האב משה נודלמן 
שם האם גוטה טרנובסקי 
שמות האחים אילנה צוקרברג.אברהם תירוש. 
שם בן/בת הזוג גרשון אגמון 
שמות הילדים אמנון צור יובב רייכמן 
שמות הנכדים תום צ.דין צ.מתן ר.הדר ר. גון ר. 
שמות הנינים ארי צורפטריין 
ארץ מוצא ישראל 
מקום קבורה בית העלמין במעגן מיכאל 

אילה אגמון 1935 – 2018

אילה נולדה בתל אביב הקטנה למשה נודלמן ורעייתו גוטה ב- 20.5.1935. משה עלה לארץ ב- 1933 וכשעלה החליף את שמו לעברית לשם בן צבי, על שם אביו צבי נודלמן שנפטר בפולין ב-  28.7.1919 והוא בן 28 שנים בלבד. משה חזר לשם המשפחה נודלמן כאשר התברר כי אמו רייצה ואחותו בלה נספו בשואה. אילה קרויה גם היא על שם הסבא צבי ז"ל.

לאחר הגירושין של הוריה התחנכה אילה בכפר הנוער בן שמן.

בשנת 1943 התחתן משה עם אמי, בתיה ואני בנם היחיד. אמה של אילה התחתנה עם דוד טרנובסקי ומנישואין אלו נולדו אילנה ז"ל ואברהם (אבי).

בנעוריה חזרה לתל אביב, התגוררה בבית אימה ואביה החורג. בתקופה זו הייתה חניכה בנוער העובד וכן נחשפה לחיי הבוהמה התל אביביים.

בהיותה בת פחות מ- 18 התחתנה אילה עם יוסף (בומבה) צור והם גרו ברחוב יהודה המכבי 95 בתל אביב. מנישואים אלו נולד אמנון.

לאחר גירושיה מבומבה, הגיעה אילה בפעם הראשונה למעגן מיכאל לתקופה קצרה של כשנה. בעקבות נישואיה השניים עם גד רייכמן, בן עין חרוד, הצטרפה אליו ועברה לחיות בעין חרוד מאוחד. הוריו של גד, ארווין ורבקה רימון, התגוררו בעין חרוד איחוד.

בעין חרוד עבדה אילה תקופה מסוימת במשכן לאומנות. בנה השני, יובב, נולד בקיבוץ עין חרוד. במהלך שהותה שם למדה בבצלאל ולאחר מכן עבדה במשרד גרפיקה בתל אביב.

לאחר גירושיה מגד רייכמן חיה אילה תקופה מסוימת בתל אביב ובשנת 1968, בעקבות נישואיה עם גרשון, עברה לקיבוץ מעגן מיכאל. במעגן מיכאל עבדה תקופה קצרה בפלסאון בתחום הגרפיקה ולאחר מכן בסטודיו לגרפיקה שניהלה בקיבוץ עד לפרישתה.

לפני שנתיים וחצי ב-18/03/2016 התאלמנה מבעלה גרשון. 

בשלוש השנים האחרונות אילה סבלה ממחלות שונות, מצב בריאותה התדרדר ולבסוף נפטרה לאחר מאבק קשה במחלת הסרטן בהיותה בת 83. 

אבינו, משה, נפטר ב- 9.1.1974 והוא בן 61. כמה אירוני הוא שאילה ואביה נפטרו מאותה מחלה קשה שנבעה, ככל הנראה, מהיותם מעשנים כבדים.

צקי נודלמן - אחיה של אילה

----------------------------------------------------------------------------------------------

אחד הביטויים המשמעותיים לקיומנו הינו ההשפעה שלנו על הסביבה, על המשפחה ועל החברים.

וכל עוד אנחנו נשארים בזיכרון של מי שחיינו בסביבתו, חלק חשוב מאתנו ממשיך להתקיים.

הזיכרון שאני לוקח איתי מאימא, הוא כשרון גדול.

וטעם מיוחד.

הוא חוויות ילדות של תל אביב שנות ה- 60 לאורך הירקון.

הוא של דירה קטנה ליד הבימה עם הצלם נף אבנון.

ביקור בדפוס ארנון של סבא משה ונסיעה לבית מפעל הפיס לראות את השעון (שהסתובב על הגג).

הסטודיו לגרפיקה של גרונדמן בתל אביב ואחר כך את חדר העבודה בפלסאון והסטודיו במעגן מיכאל.

והמון עוגות לנכדים שכל אחת הייתה יצירת אמנות (במרציפן) כאלו שהיום בוודאי היו זוכות באחת התוכניות של המבשלים, או האופים, או משהו דומה.

את המתנה הזו בחרתי לי ולמרות שהיא ייחודית, ניתן לחלוק בה והיא לא נגמרת, לא נשחקת, או הולכת לאיבוד, אולי אפילו מתחזקים בה הצבעים עם השנים ואני מאמין שאלו המתנות הכי חשובות לחיים.

יובב רייכמן - בנה של אילה

----------------------------------------------------------------------------------------------

איילוש יקרה

השנים האחרונות היו קשות.

החודשים האחרונים היו קשים מאוד.

הימים והשעות האחרונות היו קשים מנשוא.

אך אתמול, אחרי שנגאלת מיסורייך –

לפתע הוסרה העננה הכבדה שרבצה על חייך, נפתח צוהר,

ונחשפו מחדש השמיים הכחולים והבהירים של חייך,

וקמו מחדש לתחייה כל מעלותייך וכשרונותייך.

ואז נזכרנו באישה הכל-כך יפה, פעילה ומוכשרת שהיית,

נזכרנו בחיים שאהבת, בימים של שיחות ארוכות, חוש-הומור וצחוקים מתגלגלים,

נזכרנו בעבודות הגרפיקה המופלאות אשר יצאו תחת ידייך, לפני עידן המחשב וגם יד ביד איתו.

נזכרנו באנינות הטעם שלך, בבישולים, באפייה, בפסלוני הפימו המדהימים,

בפסלוני המרציפן אשר קישטו את עוגות היומולדת המקסימות שזכו לקבל נכדייך בילדותם שנה אחר שנה.

נזכרנו בסריגה, ברקמה, בתפירה, בספרים הרבים שקראת,

בעיצוב הכל כך מדוייק של כל פינה בביתך, בחפצים שנבחרו בקפידה רבה –

כל אלה נשארו בביתך כעדות אילמת לחיים המלאים שהיו לך.

נזכרנו בבעלי החיים שכה אהבת, בכלבים שלך ושל גרשון – נני, בוני, גורביץ, ג'יפסי – ובטח היו עוד כמה שאינני זוכרת,

אשר גידלתם באהבה ובמסירות רבה.

החתולים הרבים המקיפים את הבית – הם עדות חיה ומאוד לא אילמת לאהבתך הגדולה לבעלי חיים.

הם ישבו אתמול על החלון כהרגלם וצפו לעבר הספה שבה נהגת לשבת בימייך האחרונים.

ואני באופן אישי נזכרתי בשנה הראשונה להיכרותנו, שבה אימצת אותי לסטודיו המגניב שלך,

עזרת, תמכת, וליווית אותי יום יום בפרוייקט הגמר שלי.

שם, בשנה הזאת, נרקמו הקשרים בינינו, ונבנה הבסיס לקשר רב השנים.

ואת החוויה הזאת לא אשכח לעולם !!

נזכרנו גם בגדלות הנפש שלך ושל גרשון כאשר אימצתם את סיגי וגידלתם אותה כבת לכל דבר.

כל מה שמניתי פה – אלה הצדדים בדמותך שאותם אנצור בלבי לעד !!

באהבה

רחל רייכמן - כלתה של אילה (אשתו של יובב)

--------------------------------------------------------------------------------------------------

אילה,

כמה חבל שאיננה איתנו היום, הייתה שמחה לפגוש את כל מי שהגיע להיפרד מאשה מיוחדת ואהובה.

אילה הייתה דעתנית, בעלת חוש אסתטי, העריכה מאד אמנות וספרות, בעלת לשון חדה ודעות עצמאיות ולעיתים מרדניות, אך מאידך ידעה לאהוב ולהעניק לכל אחד מבני המשפחה.

לילדינו הייתה הסבתא האהובה האולטימטיבית ותמיד שמחו לבלות במחיצתה. התרגשה מכל דבר קטן שעשו או אמרו וגם דאגה לתעד ולצלם שלא נשכח.

בכל יום הולדת בגן או בבית הספר הכינה לילדים את העוגה המקושטת והיפה ביותר ובימי ההולדת שלנו הבוגרים, קיבל כל אחד מאיתנו ברכה שהיוותה יצירה בפני עצמה.

אנחנו נתגעגע מאד לכל המחוות הקטנות ולבית החם שנהגנו לבקר בו באופן קבוע, אותו בית שאילה כל כך אהבה ושבו העדיפה לסיים את חייה.

תודה לקיבוץ וחבריו שתמכו ועזרו ותודה מיוחדת לקביטה היקרה שטיפלה באילה במסירות בשנים האחרונות.

נפרדים בעצב רב וכבר מתגעגעים...

פסיה צור - כלתה של אילה (אשתו של אמנון)

-------------------------------------------------------------------------------------------------

אילה יקרה שלנו,


איך אפשר להיפרד ממי שממש לא רוצים להיפרד ממנו?

שמרגישים שעוד לא הגיע הזמן לפרידה?

אני חושבת על כל מה שאת, היית ותהיי בשבילנו.

הרבה מעבר להגדרה הרשמית דודה עבורי / אחות של אמא ז"ל.

מאז ומתמיד, מהיום שנולדתי,

נוכחותך בחיי הייתה משמעותית.

אם זה היו הנסיעות בשבתות אליך לקיבוץ עם אמא,

מהיום שאני זוכרת את עצמי באנו לבקר כל תקופה קצרה,

העלייה המשותפת לחדר האוכל אשר היה מקושט ביצירותייך,

וביקור בדרך בסטודיו על מנת שנוכל להתרשם מהעשייה האחרונה שלך ולקטוף תותים שחורים על הדרך,

או בילוי משותף שנהגנו לבלות בבריכה ובפינת החי.

הביקורים שלך אצלנו, על אף שלא היו תכופים, היו תמיד בעלי תוכן של קירבה, חום ואהבה

ולוו בשיחות מעמיקות ועניין.

הסתכלתי תמיד בהערכה והערצה על הקשר הכה קרוב שהיה לך עם אחותך,

"שווסטר" – איך שקראתן זו לזו, עוד מבית ההורים.

כשנאלצנו להתמודד עם מחלתה של אמא, את היית שם לצידה ולצידנו בכל דקה עד השנייה האחרונה ממש, לאורך כל הדרך שלא הייתה קלה כלל.

במהרה לקחת על עצמך את תפקיד האמא השנייה ומילאת אותו באהבה רבה.

לימים, כשנולדו כל אחד מארבעת ילדינו, עטפת אותם באהבה של סבתא ונתת להם את כל כולך,

דואגת בכל פגישה לפנק אותם ולהתעניין מה קורה עם כל אחד ואחת

(ועל הדרך גם לפתוח יומן ולנזוף בנו שעבר יותר מדי זמן מהפעם האחרונה בה הגענו לבקר – כן גם לזה אנחנו נתגעגע ����), באותה הנשימה לספר מה קורה אצלך ולסקור את הנעשה והחדש אצל כל הקרובים והקרובות.

כזו היית – אינטליגנטית, קשובה, אכפתית, חריפה וביקורתית בכיוון של לשפר ולחשוב איך צריך לעשות את הדברים טוב יותר. ניסית לגשר ולפשר איפה שניתן היה.

אילה יקרה,

אני יכולה להמשיך ולהכביר במילים עוד הרבה, אין סוף לסיפורים ולתיאורים; אבל בשורה האחרונה אני רוצה לומר לך שאנחנו אוהבים אותך מאד ותהיי חסרה לנו בכל יום.

אני מתנחמת בכך שאת לא סובלת יותר ומצרה על כך שנאלצת לעבור סבל כה גדול, שהיינו שותפים לו רק במעט וקצרה ידינו מלסייע.

כששאלתי מה להביא או במה לפנק אותך, אמרת להביא את הילדים, את ארבעתם, לראות אותם זה מה שישמח אותך.

הם כולם רצו לבוא, גם הגדול שעוד שנייה חייל בצה"ל שיתף פעולה עם קימה מוקדמת לפגישה איתך.

לצערי, כבר היה מאוחר מדי ורק אסי ואני זכינו להיפרד ממך בימים האחרונים, אבל תדעי שאת כל הזמן איתנו – בליבנו לעד, ואנו מקווים שעברת למקום שכולו טוב. כמו שמגיע לך!

כולנו כבר מתגעגעים ומוסרים נשיקות.

יהיה זכרך ברוך.

אפרת ליזרוביץ' - בת אחותה של אילה

-----------------------------------------------------------------------------------------------

רצינו לומר תודה

אילה אגמון (הגדולה) ואנו בני משפחתה, זכינו במהלך השנים האחרונות ובעיקר בתקופה האחרונה, לתמיכה וליווי מגורמים רבים בקיבוץ להם אנו רוצים להודות:

לצוות המרפאה, לצוות רווחת הקשיש, למרכזות וועדת בריאות, לצוות הגיל השלישי.

לכל הנהגים שהסיעו את אילה לטיפולים ובדיקות, ולכל מי שעזר ותמך.

המון תודה על הליווי הצמוד, האוזן הקשבת, העצה הטובה והאכפתיות הרבה.

אין ספק שהתמיכה לה זוכים בני דור הגיל השלישי במעגן מיכאל, אין לה אח ורע.

בתודה והוקרה,

טלי, גלעד ואילה בשם כל המשפחה

---------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

קרבת משפחה.

בעלה___גרשון אגמון

סה"כ 2 נרות נשמה הודלקו
נר נשמה הודלק על ידי מרלן בתאריך  15/11/2018
 כבר חסרה
נר נשמה הודלק על ידי מרלן בתאריך  15/11/2018
קרבה: חברה טובה
 תנחומים חמים..כבר חברה..יהי זכרה ברוך
 
בניית אתרים