דברים שכתבה מירי, בתו של יצחק:

אבא נולד בשנת 1922 בכפר שוורזנה שבביילרוס. אביו היה מורה ואימו תופרת סלונית. בבית דיברו עברית ואבא היה בתנועת השומר הצעיר. לחיות בקיבוץ היה החלום שהצליח להגשימו. הוריו ואחיותיו נספו בשואה ואבא נותר יחיד מכל משפחתו.

עם תחילת מלחמת העולם השניה, החל אבא בנדודיו ברחבי אירופה ובשנת 1943 גויס לצבא האדום ונפל בשבי הגרמנים.

דרך צרפת הצליח לברוח ולעלות ארצה. תחנה ראשונה בארץ היתה במחנה המעפילים בעתלית. משם עבר אבא לקיבוץ עין המפרץ ולאחר שנה הגיע לקיבוץ ניר דוד.

בניר דוד הקים משפחה ונולדנו אחותי ואני.

בשנת 1972 עבר אבא לקיבוץ מעגן מיכאל והקים עם אפרת בית חדש ואוהב. במעגן מיכאל אבא היה מאושר, חברים רבים מצא לו ועם ידי הזהב שלו וליבו הרחב והנדיב, דרכו בקיבוץ היתה סלולה.

לנו אבא היה אבא אוהב, חם ומחבק, וכשנולדו נכדיו היה המאושר באדם והשתדל למרות המרחק להגיע קבוע לביקורים ולצלם אותם בכל הזדמנות. הבית שהקים עם אפרת היה בית חם ואוהב עבורנו. אהבנו להגיע בחופשות עם הנכדים, לבלות בים ובבריכה.

אבא, חיית חיים טובים והשארת אחריך משפחה גדולה, חמה ומלוכדת. הלכת בשקט ובצניעות שאפיינו אותך תמיד.

ולאפרת, שהיתה לצידך באהבה ובתמיכה אין קץ, אני מקווה שתדע למצוא כוחות להמשיך לבד.

באהבה, בתך מירי.

 השמים בכו עליך הבוקר, והשמש הפציעה בצהריים לחמם את ליבותנו אהוביך, אבא יקר ואהוב שלי. תם מסע חייך.

נער היית כשפרצה מלחמת העולם השניה והשאירה אותך ללא משפחה, ללא בית – פליט ובודד. בתום המלחמה אתה מגיע לצרפת ומשם באוניה אתה מגיע אל חופי הארץ.

בארץ, תחנה ראשונה, אתה נשלח לעין המפרץ וכעבור זמן קצר עובר לקיבוץ ניר דוד. אתה מקים משפחה – אנחנו נולדות – האושר רב – אהבה אין סופית. במקביל אבא, אתה ממשיך לחפש את הוריך ואת שלושת אחיותך.

לבסוף מבין ומשלים – כולם נספו בשואה – נשארת לבד מכל משפחתך. חלל גדול ועמוק של כאב נפער בליבך.

נולדים לך נכדים – אין מאושר ממך. בשנות השבעים אתה עובר למעגן מיכאל לחיות עם אפרת, ביחד אתם בונים בית שיש בו אור, שמחה ואהבה, ומוסיקה שתמיד מתנגנת. אתה פורח ומרגיש שמעריכים אותך ואת כישוריך.

מצייר ומפסל, ובערוב חייך כותב ספר על קורות חייך במלחמה הארורה ההיא. את הספא אתה מקדיש למשפחתך שנספתה בשואה ולנו – לכל יקירך.

לך אפרת יקרה, שהענקת לאבא בית חם ואוהב, אני מודה ומחבקת באהבה רבה.

לחברי מעגן מיכאל, שקלטו את אבא ועטפו אותו בחום ואהבה, ולצוות הרפואי והסעודי המסור, תודה רבה מכל הלב.

מכל משפחתך האוהבת.

---------------------------------------------------------------------------------
ברכה שנכתבה ליצחק לרגל יום הולדת ה-90 

יצחק היקר (הקרוי בפי אמא – איציק), ברכות רבות בהגיעך לגיל מופלג – הלא הוא גיל 90!!

זכורות לי השנים הראשונות בהגיעך למעגן מיכאל, ובהקימך זוגיות נפלאה עם אמא, שנמשכה מאז ועד היום.

חברים אשר ראו אתכם צועדים בשבילי המשק, תמיד סיפרו לי שכל כך נחמד לראותכם מטיילים שלובי זרוע, ממש זוג למופת!

תמיד היית חרוץ ורב פעלים, אם זה בפלסאון, אם זה כתיקונצ'יק בבתי החברים, ובייחוד – היצירתיות שלך שפרצה גבולות – בחוגים לציור, בתערוכות, ואף כתבת ספר המתאר את קורותיך בתקופת השואה ולאחריה, ספר שזכה לתשבוחות.

לא היה לך רגע דל – גל ספרטאי הינך ושומר על כושר. זכורות לי צעדותיך לים ובחזרה, מידי יום ביומו, וכך הליכותיך מסביב לקיבוץ ביחד עם אמא, בשעות אחה"צ, הליכות שנמשכות עד היום!

מילה מיוחדת אומר גם לאמא, אשר מלווה אותך כל השנים הללו בקיבוץ, והינה עזר כנגדך – בבריאות ובחולי, במסירות בנאמנות ובסבלנות אין קץ!!

וכשאנו מסבים כאן לכבודך יצחק, ואתה רואה את כל השבט שהקמת לעצמך, בנותיך, בעליהן, נכדיך וניניך – אתה יכול הליות מאוד גאה!

ומהענף של אמא, אנחנו מאחלים לך יצחק – עד 120 – בבריאות, בשמחה ובאושר!!

מאחלת: רוחקה

---------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

 יצחק היקר,

אני מנסה לצייר את דמותך על כן הציור שלך...שהרבה זמן לא השתמשת בו בגלל מחלתך.

כל כך הרבה ציורים ציירת.. תמיד אופטימיים וצבעוניים.

נהנו מהם במועדון.: פעם תלינו את ציורי הנוף ,ופעם את הפורטרטים. גם לציורי "טבע הדומם" שלך היה אופי מיוחד.

היית גם  צייר !

בעל ידי זהב!

באחזקה בפלסאון וכחצרן ותיקים ,תמיד עם פתרונות מיוחדים.

הפרדה מפלסאון לא הייתה קלה. "איך יכול להיות שלא יעזרו ביכולות הטכניות שלי.."

בניר דוד בנה את מודל מכסחת הדשא שהמפעל יצר ויצחק היה בין מקימיו.

גם הטפטפות לקירור  הבית בימי הקיץ החמים, טרם היות המזגנים, היו פיתוח שלך.

באחד הטיולים הראשונים שלנו יצאנו לראות ולשמוע על ניר דוד –ביתך הקודם. רצינו להיות אתך ולשמוע סיפורים שאתה בצניעותך שמרת לעצמך.

ועכשיו. נשאר לנו ספר "הזיכרונות מימי המלחמה הגדולה ההיא" , שכתבת על היותך חייל בצבא הרוסי שנלחם נגד הנאצים. מלחמה שבה נפלת בשבי. ספר שמגלה סודות על איש אמיץ ,יוצר וממציא שלא רבים זכו להכירו.

ואנחנו במועדון "בצוותא," נמשיך ליהנות מציורייך היפים המקשטים את קירותיו.

דורית

---------------------------------------------------------------------------------

קרבת משפחה

אשתו ---- אפרת לב